רבי אהרן גולדברג שליט"א :

 

"הלא תדעו כי שר וגדול נפל היום בישראל", "תדעו" מלשון עתיד,

לכאורה היה צריך להיות מלשון עבר, הלא יודעים אתם ששר וגדול נפל בישראל,

על אבא אפשר לומר ולהסביר, הרי מי שהכיר אותו יודע שהיה שר וגדול, ולמרות שכל העולם יודע את הגדלות, וכולם יודעים מי זה, וכשמזכירים את השם של אבא כולם יודעים מי הוא היה, ומה הוא היה, כולם יודעים שהוא שר התורה, וגדול בהנהגה במידות ובשאר דברים,

אבל למרות כל הידיעה שיש לכולם בכל זאת יש בחינה של "תדעו",

 כמה שאנחנו נספר וכמה שנתאר וכמה שאנשים יבינו ויחשבו וידברו על מה שהיה, על האדם שהיה פה בינינו, תמיד זה יהיה במצב של עתיד, כי כמה שעוד יספרו עדיין יופתעו מאד מהאדם שהיה פה והתהלך בינינו.....

אבא הגיע לארץ בדיוק השבוע לפני שמונים וחמש שנה,

ואבא.... זכית להיות .. שר התורה.... זכית להיות גדול בהכל... לא היה דבר אחד שלא ידעת... אם זה שו"ע, קצות, תומים, חתם סופר, לא היה מושג שאתה לא יודע רעק"א,

בתור ילד הייתי יושב ולומד איתך קצות החושן, אני הייתי קורא ואתה היית לומד במשהו אחר,  ומתקן אותי תוך כדי אם לא קראתי נכון את הקצות

 

היית גדול ביותר...

אני זוכר שסבא זכרונו לברכה היה שואל אותי לפעמים אם אבא עכשיו בבית, והייתי עונה שלכאורה כן, הוא היה מחייג אליו ושואל אותו איפה נמצאת הידיעה הזו והזו, כל מיני ידיעות היה שואל אותו,  וכשהיה גומר את הטלפון, סבא היה אומר לי "וי פאמוקט א מענטש אזוי פיל" [איך אדם יכול  להכיל כל כך הרבה] הוא אמר לי: הוא חסך לי כעת וודאי שעה או שעתיים מלחפש, כך היה כסדר שמידי פעם היה שואל אם אפשר לשאול אותו אם אפשר לדבר איתו.

סבא סיפר לי כמה הוא בחן אותו לפני שעשה איתו את השידוך, הוא ישב איתו ימים שלמים במשך שעות ועברו גמ' אחרי גמ' ראשונים אחרונים ושו"ע,  הוא אמר לי שהם הגיעו בדיבור עד המנחת חינוך, 

 הוא היה אומר לי שתמיד אצלו המושג של "עילוי" היה אדם שיודע  ללמוד ומוכשר מאד וכו'  אבל לעילויים  תמיד יש איזה חסרון או במשהו, אבל הוא לא ראה עוד בחיים כזה "עילוי", שהוא עילוי בכל הדברים, עילוי בתורה, עילוי במידות, בכל הדברים הוא היה עילוי ברמות הכי גבוהות של הבנה, ברמות הכי גבוהות של שכל הישר,

תמיד סבא אמר לי המושגים של עילוי אצל אבא זה מושגים אחרים לגמרי, זה עילוי שבחיים לא ידעתי שיכול להיות כזה עילוי, אדם שלא שכח שום דבר,

 אבא יכול היה לספר סיפורים מגיל שנתיים שלוש וארבע,  רק את הדברים המהותיים והחשובים ומה שלא מהותי, לא זכר.

בנוסף לכל זה היה "אבא"  וכמו שהזכירו "אבא מתוק", האדם הכי מאושר בעולם שיש, אני חושב שזה היה אבא שלנו,  הוא לא היה צריך שום דבר,  לא היה צריך כבוד,  לא כסף, לא צריך שיכבדו אותו, נקי, נקי מכל דבר, הוא מעולם לא עשה דבר רק בגלל חנופה או משהו כזה, מה שהוא עשה זה היה רק בגלל שהוא חשב שזה מה שצריך לעשות,  תמיד בתור ילדים הוא היה משכנע אותי, שאנחנו אנשים הכי מאושרים בעולם, ושלא חסר לנו שום דבר, וגם אם אתה רוצה כעת משהו ואין לך, אין בעיה , אתה צריך להבין שלא צריך את זה, ואם תחשוב כך, אז בכלל לא תצטרך את זה,

כבוד, הוא היה אומר לי, אתה חושב שאני לא רוצה שיכבדו אותי, אבל יש לי כללים מה זה כבוד, כבוד זה כשמכבדים אותי לא בגלל שעשיתי משהו בשביל זה שיכבדו אותי.

אני לא יכול לשכוח ששבת אחת שהיה צריך ללכת לבקר נכדים בשכונה אחרת לא רחוק מאתנו,

הוא שאל אותי איפה יש בית כנסת בשביל להתפלל מנחה,  שאלתי אותו אח"כ מה היה בבית הכנסת, הוא אמר שלא תשאל אני ממש מתפלא, באתי לבית הכנסת וכיבדו אותי ונתנו לי עלייה,  זה שמכבדים  אדם עם זקן לבן כמוני בעליה זה עוד מובן, אבל הפלא הגדול שלי היה שהם ידעו את שמי ואני הרי לא הכרתי אף אחד מהם, מעניין איך הם ידעו את השם שלי? מעניין איך הם יודעים ?... איך הם יודעים מי אני? זה היה הענוה שלו, כך הוא גדל, וככה הוא חי,

לימוד התורה שלו, הגדלות שלו, הגדולה לא באה על חשבון שום דבר אחר, בבית מעולם לא היו צריכים להיות בשקט, בבית מעולם לא חשבנו שאבא שלנו משהו מיוחד, הוא ישב ולמד, והיה אבא טוב, הוא הלך איתנו, סיפר לנו, התנהל איתנו, הוא היה הכל, והוא היה האבא הכי מאושר,

מעולם לא שמענו אצלו מילה לא של קנאה ולא של שנאה, ולא שום דבר שמוריד מעולם הבא, תמיד היה אצלו חשבון כל דבר אם מוריד מעולם הבא,   והאם זה יותר מדאי עולם הזה, אסור לעשות כל כך הרבה עוה"ז, קצת יותר סוכר בכוס תה היה כבר עוה"ז, כל דבר הוא נלחם עם העוה"ז.

פעם אחת בחיים שמעתי ממנו משהו על קנאה, הוא אמר לי כשנפטר איזה ת"ח גדול, אוי איך אני קינאתי באיש הזה, אין לך מושג איך קינאתי בו, והוא סיפר לי מה קרה, אבא הרי היה ביישן גדול מאד, והוא בצעירותו ישב ולמד בבית כנסת בברוידעס' ולא היה אז כמעט ספרים בבתים ובבתי כנסת, ובבית הכנסת היה  ארון ספרים שהיו בו רשב"א ופנ"י ועוד כמה ספרים, וזה היה נעול, וישב שם  הבחור שהגבאי הכיר בו שהוא תלמיד חכם, הוא נתן לו את המפתח בלילה כדי שהוא יוכל ללמוד מהספרים, ואני... נפשי יצאה מקנאה... למה אני לא יכול ללכת ולהסתכל ג"כ בספרים..., זה היה אצלו קנאה.... רק בדברים כאלה....

מושגים של שנאה... לא היו אצלו...    כשפעם אחת היה איזה אדם שרדף אותו, ובייש אותו באכזריות, הוא ישב וחשב איך זה יכול להיות שהגיע לי כזה דבר, מה יכול להיות שקרה לי כזה דבר... ואחרי הרבה זמן הוא אמר לי, חשבתי לעצמי שפעם הרהרתי על איזה אדם גדול ואני בטוח שזה הסיבה שלכן זה קרה לי.

היה פעם שנסע לקבר הרמב"ם, ומיד שבא לשם כינס את האנשים סביבו ואמר שרוצה לבקש מחילה מהרמב"ם.... היה נראה לו שאולי פעם הוא התבטא משהוא לא יפה על הרמב"ם.... כולנו הרי לומדים רמב"ם ומקשים עליו... וכו', וכו'...  אבל זה היתה הנקיות שלו... הוא חשש מאיזה ביטוי וביקש מחילה...

הכישורים שלו היו מדהימים, הוא היה הראשון להתמצא בשאלות של כל דבר חדש שהיה,

עוד לפני שאנשים ידעו מה זה תוכנות ומה זה חומרות וכו' הוא כבר כתב תשובות אם מותר להעתיק את זה או לא. אני זוכר כמה אנשים אז בכלל לא הבינו את השאלה.   

כשהתחילו מכשירי הנשמה, לפני יותר מארבעים שנה ואנשים עוד לא ידעו מה זה, הוא מיד כתב על דיני הקדימה זה מפני זה... את כל השאלות הכי חמורות שישנם עד היום הוא כבר חשב וכתב עליהם לפני עשרות שנים.

אבא.... התורה שלך תישאר לעולם....ואנחנו נשתדל לנהוג בדרכיך כמה שאפשר,

תמיד כשהיית מספיד אחרים היית אומר שלהספיד את האדם שנפטר זה כלום, כל החכמה היא לסביר מה חסר לנו, ולהקנות את זה לאחרים, ללמוד מהנפטר, היית מזכיר תמיד את התלמידים של רב שכל אחד לקח איזה דבר על עצמו, והיית אומר שזה מה שצריך לעשות בהספד, וללמוד ממנו.   

אבא... ללמוד ולדעת את התורה כמו שאתה למדת אי אפשר... אבל המידות שלך שהיית כל כך גדול... שאפילו הרבה אנשים... כל אחד יכול לקחת איזה משהו אפילו הכי קטן.... להתנהג יותר יפה... ללמוד יותר חזק... להבין את השני... להתחשב בשני... אם כל אחד יקח משהו הכי קטן, זה יהיה השכר של ההספד.

תמיד היית מדבר על זה  שכשאדם הולך לעולמו הוא רואה שהממון שצבר לא יכולים לעזור לו וגם בני משפחתו לא יכולים לעזור לו ורק צדקה תורה ומעשים טובים רק הם יכולים ללוות אותו לבית דין של מעלה, אתה כל החיים דאגת ליום הזה שתגיע לבי"ד של מעלה... ורצית לצבור עוד דברים... וזה היה מהדברים היחידים שהיית כך מתבטא ואומר  הרי נגיע יום אחד לשמים ומה יהיה עם עולם הבא, וזה וזה מוריד לנו מהעולם הבא....

אני בטוח שכעת שאתה נמצא לפני הדין בטוח שכל התורה, כל המידות, וכל הענוה, וכל השקט שלך כל מה שהבאת לעולם, כל מה שלימדת לתלמידים, כל ההשפעה שהיתה לך על העולם, בין אם אנחנו יודעים את זה בין אם נדע זאת בעתיד, הכל הולך לפניך, את כל מה שצברת וחסכת כל החיים... כל התורה שצברת בחיים... הכל בשביל הרגעים האלה....  אתה בטוח שתזכה בדין...  ותזכה גם לראות את האבא שלך.... שכל החיים השקיע בך.....

היה לך בית לא פשוט... הורים שסבלו מאד.... אתה נשארת יחיד בבית כי אחותך נהרגה... וההורים היו שבורים מאד... ועם כל התורה שלך... איזה כיבוד אב היה לך... לא גמרת לעזור להם... לא היה לך יום אחד בחיים שלא נכנסת לבית של ההורים...  גם בבית של סבא אויערבאך  שאמא הייתה נושאת בעול של הבית הזה כל החיים, אתה ויתרת, ונתת ושלחת אותה תמיד, לכי לאבא, לכי לאמא, כל החיים זה מה שראינו בבית... וכשאמא היתה הולכת אתה היית נושא בעול של הבית, לפעמים הייתי חושב מתי אבא למד כ"כ הרבה תורה, מתי הוא הספיק ללמוד כ"כ הרבה, אנחנו היינו רואים אותו לפעמים עוזר לאמא ג"כ, עם כל זה שאמא שמרה שלא יעשה שום דבר, לפעמים הלך גם למכולת,

אין לי ספק שהאבא שלך והסבא שלך, וכל גדולי עולם שהזכירו פה באים לקראתך, אתה עומד כעת לפני כסא הכבוד, ואני בטוח שאתה תזכה בדין... כי אתה חיית תשעים שנה בלי קנאה, בלי שנאה, בלי תחרות, בלי לפגוע באף אדם.....

אנחנו באופן אישי ... אנחנו התייתמנו יותר... אני יכול לומר, אני באופן אישי, מיום שנולדתי עד היום זכיתי לחיות בבית של גדולי עולם... אבא גדול עולם... סבא אויערבאך גדול עולם... גם הסבא גולדברג היה צדיק יסוד עולם.... עד כעת היה לנו את החברת ביטוח ששמרה עלינו.... האבות האלו הגדולים.... וכעת נשארנו יתומים כפולים... יתומים יותר מאשר כל אחד... זה לא פשוט....

היה לנו בית מדהים... בית מדהים... איזה אבא מדהים שהיה לנו... ונכון שכעת שאתה בשמים, הגדלות נעלמה... הכתר נעלם.... הכתרים נעלמו במשך השנים...זה הדרך של העולם... אנשים לא חיים לעולם... אבל אנחנו נשארנו עוד פה בחיים.... תעמוד בשמים .... ותדאג לכל המשפחה .... ובפרט לאמא.... שתמשיך להיות בריאה... ולכולם.... לכל... אחד... מה... שהוא... צריך.... ושנוכל לעשות לך אך ורק נחת רוח...

ושנזכה  שבילע המות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים ונאמר אמן.

 

ניתן להאזין להספדים בטל' :033064741 בשלוחה 9