פסח

ביעור חמץ באכילתו

זוהי כותרת מוזרה: נצטוינו לבער את החמץ, ואנחנו מבצעים זאת עוד לפני חצות היום בערב פסח. אנחנו מחמירים בדבר ואף מקדימים לבער ולאסור את החמץ באכילה ובהנאה, משום שרוב הראשונים פוסקים כר' יהודה שחמץ אסור מן התורה כבר מחצות היום של י"ד בניסן, כיון שזמן זה ראוי להקרבת קרבן פסח.

אבל בעל המאור הנ"ל פוסק כר' שמעון, שלדעתו אזהרת התורה "לא תאכל עליו חמץ" אמורה רק בעת אכילת הפסח (היינו בליל הסדר), ולא בעת הקרבתו (בי"ד בניסן). ובכל זאת לדעת ראשונים רבים, גם לדעת ר' שמעון חל איסור אכילה (ויש אומרים: אף הנאה) כבר בי"ד, כיון שהפסוק אומר "אך ביום הראשון [היינו י"ד] תשביתו שאור מבתיכם".

אולם בעל המאור מפרש באופן מקורי את ביעור החמץ הנדרש לפי ר' שמעון: אדם האוכל את החמץ גם הוא מבער בכך את החמץ, ולכן מי שיאכל חמץ בערב פסח קיים בכך מצות "תשביתו שאור מבתיכם". והרי לנו מצב מוזר: אסור להנות מהחמץ כבר מערב פסח, אבל רק הנאה כזו שמשאירה את החמץ בעינו (כגון במכירתו לגוי). האוכל אותו מבער אותו באופן זה מן העולם, והוא עדיף אפוא - לדעה זו - על המוכרו לגוי.

ע"פ הערך חמץ, בכרך טז