פרשת אמור

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם

לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו. (כא א)


איסור טומאת מת לכהנים

טמאת כהנים; טמאת קרובים. האיסור שעל הכהנים להטמא למת, והמצוה להטמא ולהתעסק בקבורת קרובים.

הפרקים: א. האיסור; ב. המוזהרים

כרך כ טורים רנג-שיב


למה אסור לכהנים להטמא למתים בזמן הזה, הרי בלאו הכי כולנו בחזקת טמאי מתים?

כהן ישן, ונפטר אדם בבית - האם חייב לצאת החוצה מיד, או שרשאי להתלבש קודם?

האיסור. הכהנים מוזהרים שלא להטמא למת בלא תעשה (משנה סוטה כג א וגמרא שם ב ומשנה קדושין כט א וגמ' שם לה ב; רמב"ם גזלה ואבדה פי"א הי"ח ואבל פ"ג ה"א וספר המצוות לא תעשה קסו) ובעשה (ב"מ ל א; רמב"ם גזלה ואבדה שם). בלא תעשה - שנאמר כאן: אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים וגו' לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו (סוטה שם וקדושין שם ורש"י ורבנו חננאל ב"מ שם; רמב"ם אבל שם וסהמ"צ שם ופירוש המשנה ב"מ שם), ונאמר: לֹא יִטַּמָּא בַּעַל בְּעַמָּיו לְהֵחַלּוֹ (ויקרא כא ד. רמב"ם גזלה ואבדה שם); בעשה - שנאמר: קְדֹשִׁים יִהְיוּ (ויקרא שם ו. רש"י ור"ח ותוס' ב"מ שם; רמב"ם גזלה ואבדה שם), ונאמר: וְקִדַּשְׁתּוֹ (ויקרא שם ח. רי"ף ופירוש המשנה לרמב"ם ב"מ שם). עבר וטימא עצמו - לוקה (משנה מכות כא ב ורש"י ד"ה כהן; שמחות פ"ד; רמב"ם אבל פ"ג ה"א), אחד הנוגע במת או המאהיל או הנושא (רמב"ם אבל שם).

בזמן הזה. עבירת הלאו, כתבו ראשונים שהוא משום קדושתו של הכהן (תשובת הגאונים חמדה גנוזה סי נה ועוד גאונים הובאו באוצר הגאונים ברכות עמ' 17), ומשום מעלתו (רמב"ן על התורה שם; החינוך מצוה רסג). ואפילו בזמן הזה, שאין בית המקדש קיים ואין עבודה, מוזהר הכהן מן התורה שלא להטמא למת, לפי שקדושתו קדושת עולם; ואם נטמא, חייב מלקות (תשובת הגאונים שם, וכעין זה בהאשכול ריש הלכות טומאת כהנים, וכן נראה מדברי הרי"ף והרא"ש הלכות טומאה, והטור והשולחן ערוך שהביאו להלכה הלכות טומאת כהנים). א