פרשת בהר

וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו,

בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ. (כה יד- טו)

אונאה

האם יש איסור אונאה במכירת קרקע או בהשכרת דירה?

על פי הערך: אונאה, שבאנציקלופדיה התלמודית כרך א

איסור אונאה. אסור למוכר או לקונה להונות את חברו, שנאמר: וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו (כאן), בין שנתאנה הלוקח ובין שנתאנה המוכר (ברייתא בבא מציעא נא א; המקח והממכר לרב האי גאון שער לה, הלכות ומשפטי ההונאה; רמב"ם מכירה פי"ב ה"א; טור ושולחן ערוך חושן משפט רכז). ולא יאמר שמא שוה כך וכך במקום פלוני, או שמא לזמן פלוני ישוה כך, כי אין במקח אלא מקומו ושעתו (רבינו ירוחם נתיב ט ח"ב, הובא בבית יוסף). ואף על פי שכבר הזהירה התורה באיסור גזל, ואונאה בכלל גזל היא (עי' טור חו"מ רכז וב"ח ופרישה וסמ"ע שם), הוסיפה והזהירה באיסור אונאה, שלא נאמר כיון שלא לקח בעל כרחו של הנותן, וגם הוא דרך מקח וממכר, מותר (ב"מ סא א).

שלשה שיעורים אמרו באונאה: קנה ומחזיר את האונאה, נקנה המקח, ובטל המקח (ב"מ נ ב) -

(א) שיעור האונאה שחייבים להחזיר הוא שתות (תורת כהנים בהר פ"ג; משנה ב"מ נא א) - שישית.

(ב) אונאה פחות משתות כל שהוא - נקנה המקח, ואינו חייב להחזיר את האונאה (ב"מ נ ב), שכל פחות משתות דרך הכל למחול (רמב"ם מכירה פי"ב ה"ג; טוש"ע שם ב).

(ג) היתה האונאה יתירה על השתות אפילו פרוטה אחת - המקח בטל, והמתאנה יכול להחזיר החפץ (רמב"ם שם ה; שו"ע שם ד).

באונאה פחות משתות, שאינו חייב להחזיר האונאה, נחלקו ראשונים: החינוך (מצוה שלז) סובר שהוא מותר לכתחילה, לפי שהתירו חכמים לתגר להשתכר מפני תיקון הישוב, כדי שימצאו בני אדם צרכיהם. אבל הרמב"ן (ויקרא שם) סובר שאסור וגם עובר בלאו. ועוד כתב הרמב"ן, שאף בדברים שהמקח בטל משום מקח טעות, כגון שהונה את חברו במדה או במשקל, עובר בלאו.

בקרקע. הקרקעות אין להן אונאה (משנה ב"מ נו א; תורת כהנים פרשת בהר), שנאמר: אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ - דבר הנקנה מיד ליד, יצאו קרקעות שאינן מטלטלים (תו"כ שם; ברייתא ב"מ נו ב). והחינוך (שם) הסביר הטעם, לפי שדרך בני אדם למחול בקרקעות, שקרקע שוה כל כסף שבעולם. וכשם שאין אונאה במכירת קרקעות, כך אין אונאה בשכירות קרקע (רמב"ם מכירה פי"ג הי"ד על פי ב"מ שם; טוש"ע רכז לב), אף על פי שיש אונאה בשכירות כלים או בהמה (ב"מ נו ב; רמב"ם שם הי"ז; טוש"ע שם לה).

אף על פי שאין אונאה בקרקעות אפילו ביותר משתות, דעת הרמב"ן (כאן) והשיטה מקובצת (בבא בתרא עז ב) בשם רבנו יונה, שעוברים בהם בלאו של אונאה. והוסיף החינוך (שם) שאפילו לסוברים שבפחות משתות מותר להונות, מודים בקרקעות שאסור ועובר בלאו, שהרי עיקר האזהרה בתורה בקרקע אמורה. אבל דעת התוספות (ב"מ סא א ד"ה אלא) שכיון שנתמעטו מדין אונאה, אינו עובר בלאו, ואין בו איסור.

וכן נחלקו אם יש ביטול מקח בקרקעות באונאה מרובה:

(א) לפי דעה אחת ברי"ף (ב"מ נז א) ר' אמי ור' יוחנן (שם) סוברים שמיותר משתות ולמעלה יש להן ביטול מקח.

(ב) דעת ר' יוחנן בירושלמי (כתובות פי"א ה"ד) שעד מחצית דמי המקח אין להם אונאה; אבל ממחצית ולמעלה, כגון שוה מאה במאתים או שוה מאתים במאה, המקח בטל (וכן הביאו המגיד משנה פי"ב ה"ח בשם הגאונים, והרא"ש שם, בשם רבנו תם).

(ג) התוספות (ב"מ נז א וב"ק יד ב), היראים (השלם סי' קכז) והרמ"א (רכז כט) בשם יש אומרים כתבו, שדווקא ביותר ממחצית יש ביטול מקח.

(ד) הרי"ף במסקנתו פסק כרב נחמן, הסובר שאפילו מכר שוה אלף בדינר אין להן אונאה, וכן דעת ריש לקיש בירושלמי (שם). וכן פסקו הרמב"ם (פי"ג ה"ח), המחבר בשולחן ערוך (חו"מ רכז כט) והש"ך (סי' סו ס"ק קכב).