פרשת בלק



ראה שאין פתחיהם מכוונים זה לזה


כשראה זאת בלעם, אמר: ראויים הללו שתשרה עליהם שכינה. זהו היסוד להלכה שאסור לאדם לפתוח חלון אל מול חלון של שכנו. ואפילו מחל לו השכן והרשה לו לפתוח את החלון, כיון שהדבר פוגע בצניעות אין הדבר נתון למחילה ולהרשאה. ויש אומרים שמחילה אינה עוזרת בהזק ראיה, כיון שיכול לומר: סבור הייתי שאני מסוגל לחיות עם זה, ועכשיו, לאחר זמן, התברר שאינני יכול.

האיסור הוא גם לפתוח חלון בביתו, המשקיף אל חצר שבה שותפים כל בעלי הבתים הסובבים אותה, אע"פ שיכול פותח החלון לטעון: מה איכפת לכם שאני פותח, הרי בין כה וכה יכול הייתי להשקיף אל החצר מתוך החצר עצמה. השכנים יכולים לטעון כנגד: כשאתה איתנו בחצר, אנחנו יכולים להיסתר מפניך, אבל עכשיו אתה עלול להשקיף עלינו מביתך בלא שנחוש בכך.

ולפי הטעם האמור לעיל, יכולים השותפים לטעון שהם אינם רוצים להשקיף מהחצר אל תוך ביתו של שכנם, ולהיכשל באיסור. מאותה סיבה לא רשאי אדם לפתוח חלון אל רשות הרבים, גם אם הוא עצמו יאמר שאין הוא חושש שיציצו אל תוך ביתו, כיון שאין לו מה להסתיר.

ע"פ הערך הזק ראיה בכרך ח