פרשת בראשית

וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹקִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ (א ג-ד)


אור

האיסור לדון בלילה הוא בגלל הזמן או בגלל העדר אור?

אלו הלכות ניתן לקיים לאורה של הלבנה?



המצוות התלויות באור ודיניהן, יש מהם שטעונים אור היום; ויש שטעונים אור הלבנה; ויש שטעונים אור הנר, ויש שכשרים לכל אור שהוא.

מהטעונים אור היום

אין רואים נגעים אלא לאור היום ולא לאור הנר, שנאמר (ויקרא יד לה): "כנגע נראה לי בבית", ודרשו בתורת-כהנים: "לי - ולא לאורי".

אין דנים בלילה, משום שהוקשו ריבים לנגעים (סנהדרין לד ב; וראה להלן: הכשרים לכל אור).

בדיקת-אשה לכתחילה היא לאור היום (נדה יז א; רמ"א יו"ד קצו ד), וכן ראית חכם דם נדה היא לאור היום (שם כ ב)

הטעונים אור הלבנה

הברכה על חידושה של הלבנה (אין אומרים אלא בשעה שהלבנה זורחת ונהנים מאורה (תלמידי ר' יונה ברכות סוף פ"ד; טור ורמ"א או"ח תכו א).

הטעונים אור הנר

אור הנר בא לשלש מטרות:

א. להשתמש לאורו: אין בודקים את החמץ אלא לאור הנר (משנה ריש פסחים), שאור הנר יפה לבדיקה (פסחים ח א). מצוה להדליק נר לשבת משום שלום בית , שנאמר (איוב ח כד): "וידעת כי שלום אהלך" (שבת לד א), ואין שלום אלא באור, שנאמר (בראשית א ד): "וירא אלקים את האור כי טוב" (כאן. ר"ח שם). וכשאין נר אין שלום, שהולך ונכשל באפלה (רש"י שבת כה ב), ואנשי הבית מצטערים כשיושבים בחושך (רש"י שבת כג ב). והוא הדין ביום טוב (שו"ע או"ח רסג ה), וביום הכפורים במקום שנהגו (משנה פסחים נג ב, ועי' רא"ש יומא פ"ח סי' כז)). אין מברכים על נר של הבדלה במוצאי שבת עד שיאותו לאורו (משנה ברכות נא ב), שנאמר (בראשית א ד): "וירא אלקים את האור כי טוב", ואחר כך: "ויבדל אלקים בין האור ובין החשך" (כאן. ירושלמי ברכות פ"ח ה"ו). מן הדין די שיהיה הנר סמוך לו, שיוכל להשתמש לאורו, ואינו צריך שימוש ממש; אבל נוהגים להסתכל לאורו בצפרניים (שו"ע או"ח רצח ג). מצוה היא להדליק נר לרבים במבואות אפלים (ויק"ר פ"ט).

ב. למצוה בלי שימוש: הדלקת-הנרות במקדש היא כדי שהנרות יאירו, כמו שנאמר: למאור (שמות כז כ), ויאירו (במדבר ח ב) ומכל מקום אין הכהנים צריכים לאורם (עי' תוס' שבת כב ב). נר חנוכה מצוה מן המובחר בשמן זית, לפי שמאיר ביותר (שבת כג א), ואסור להשתמש לאורה (שם כא ב).

ג. לכבוד ולשמחה: מדליקים אור בבית הכנסת - אף לא לצורך האור, אלא לכבוד בית הכנסת (ברכות נג א לפירוש ר"ח שם בתוס'); ולפי רש"י (שם) הוא לכבוד אדם חשוב שנמצא בבי