פרשת בראשית


דברי הרב ודברי התלמיד


ע"פ הערך דברי הרב ודברי התלמיד בכרך ז


לו ניתן היה פתחון פה לנחש, יכול היה לטעון: "דברי הרב (הקב"ה) ודברי התלמיד (הנחש) - דברי מי שומעים?!" לא היה לה לאשה לשמוע לקולי, אלא לציוויו של הקב"ה. אותה טענה טוען המשלח אדם לעשות עבורו דבר עבירה, ולכן: "אין שליח לדבר עבירה". בהקשר זה נחלקו המפרשים: רש"י פירש שזוהי סיבה לחייב את השליח ולעונשו (במקרה דנן: את האשה), שכן לא היה לו לשמוע בקול התלמיד. ראשונים אחרים מפרשים שזהו רק טעם לפטור את המשלח (במקרה דנן: את הנחש). ויש מפרשים שטענה זו היא סיבה לביטולה של השליחות לחלוטין, ואין היא חלה כלל במקרה של שליחות לדבר עבירה.

הלקט הנושר מהעצים שייך כולו לעניים. אולם אם ברגע שנושר הלקט יאמר אדם שפירות אלו הם הפקר - יתכן שאף עשירים יוכלו להנות ממנו. גם פה קיימת התנגשות בין דברי הרב (הקב"ה שציווה שפירות אלו יהיו לקט) לבין דברי התלמיד (בעל המטע שהפקיר את הפירות), ולפי הכלל שלפנינו, עלינו להישמע לדברי הרב, והפירות הם לקט.

בכלל זה משתמשים לא רק ביחס שבין הקב"ה לבין האדם, אלא גם כפשוטו - ביחס שבין רב לתלמידו. מטעם זה כשנחלקים ביניהם הרב והתלמיד - ההלכה היא כרב, שאין הלכה כתלמיד במקום הרב.