פרשת ואתחנן


וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. (ו ה)

מצות אהבת ה'

המצוה ומהותה. מצות עשה לאהוב את ה', שנאמר כאן: וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ (רמב"ם יסודי התורה פ"ב ה"א, ותשובה פ"י ה"ב). וכתב הרמב"ם (תשובה שם ה"ג וסוף פ"י): האהבה הראויה היא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאוד, עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה', ונמצא שוגה בה תמיד כאילו חולה חולי האהבה, שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה, והוא שוגה בה תמיד, בין בשבתו בין בקומו, בין בשעה שהוא אוכל ושותה. יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו, שוגים בה תמיד כמו שציונו: בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ. והוא ששלמה אמר דרך משל: כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי (שיר השירים ב ה), וכל שיר השירים משל הוא לענין זה. ודבר ידוע וברור הוא שאין אהבת הקב"ה נקשרת בלבו של אדם עד שישגה בה תמיד כראוי, ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה. והחינוך (מצוה תיח) כתב: מדיני המצוה שראוי לו לאדם שישים כל מחשבתו וכל מגמתו אחר אהבת השם יתברך, ויערוך בלבו תמיד כי כל מה שהוא בעולם מעושר ובנים וכבוד וממשלה, הכל כאין ואפס ותוהו כנגד אהבתו יתברך. והסמ"ג (עשה ג) הוסיף, שכל התורה כלולה במצות ואהבת, כי מי שאוהב את המלך כל מחשבותיו לעשות הטוב והישר בעיניו.

הדרך לאהבת ה'. ומה היא הדרך להגיע לאהבת ה'? כתב הרמב"ם (יסודי התורה שם ה"ב): בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דוד (תהלים מב ג): צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹקִים לְאֵל חָי. ואמרו בספרי (דברים ו ו): לפי שנאמר וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ איני יודע באיזה צד - דרך - אוהבים את הקב"ה, תלמוד לומר: וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ - תן הדברים האלה על לבבך, שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה ומדבק בדרכיו. וביאר החינוך (שם) שעם ההתבוננות בתורה תתיישב האהבה בלב בהכרח. לכן כתב הרמב"ם (ספר המצוות עשה ג) שחיוב המצוה הוא שנחשוב ונתבונן במצוותיו ומאמריו ופעולותיו, עד שנשיגהו ונהנה בהשגתו בתכלית ההנאה.

עבודה מאהבה. נאמר: לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ (דברים ל כ) - שלא יאמר אדם: אקרא כדי שיקראוני חכם, אשנה כדי שיקראוני רבי, אשנן כדי שאהיה זקן ויושב בישיבה. אלא למד מאהבה, וסוף הכבוד לבוא (נדרים סב א, וכן הוא בספרי סוף פרשת עקב על הפסוק לאהבה את ה' אלקיכם ללכת בכל דרכיו וגו'). וכתב הרמב"ם (תשובה שם ה"א וה"ב): אל יאמר האדם: הריני עושה מצוות התורה ועוסק בחכמה כדי שאקבל כל הברכות הכתובות בה, או כדי שאזכה לחיי העולם הבא, ואפרוש מן העבירות כדי שאנצל מן הקללות הכתובות בתורה, או כדי שלא אכרת מחיי העולם הבא. כי העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצוות והולך בנתיבות החכמה, לא מפני דבר בעולם, ולא מפני יראת הרעה, ולא כדי לירש הטובה; אלא עושה האמת מפני שהוא אמת. ומעלה זו מעלה גדולה מאו