פרשת ויחי

וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה. (מח, א)

חולה

מתוך כרך יג, ערך חולה, פרק א

מי מאובן כחולה לענייני ההלכה?

האם מי ששיניו כואבות נחשב כחולה?

מתוך כרך יג של האנציקלופדיה התלמודית, ערך חולה, פרק א



גדרו: מי שתשש כח כל הגוף וכשל כחו מחמת החולי עד שאינו יכול להלך על רגליו בשוק והרי הוא נופל על המיטה, הוא חולה, והוא הנקרא - לענין לצוואתו ומתנתו - שכיב מרע (עי' רמב"ם זכיה ומתנה פ"ח ה"ב וטוש"ע חו"מ רנ ה). וכמו שתירגמו אונקלוס ויונתן בן עוזיאל 'הנה אביך חלה' (כאן) – שכיב מרע. וכן אמרו על חולה: קציר ורמי בערסיה (בבא בתרא קנד א), היינו חולה - שנפשו קצרה מחמת חולייו (ר"ן נדרים מט ב) - ומוטל במטתו (מגיד משנה זכיה ומתנה שם ה"א). וכן מצינו שהנופל למשכב הוא חולה בנוגע לדחיית איסורים (רמב"ן בתורת האדם שער המיחוש; שו"ע אורח חיים שכח יז), ולבקור-חולים (עי' רמ"א בשו"ע יו"ד שלה ג), ולברכת הודאה של חולה שהבריא (רמב"ן שם ענין הודאה) בניגוד לבריא שהולך על רגליו בשוק (ב"ב שם: מהלך על רגלוהי). וכך כתוב בחולה שהבריא 'אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו' (שמות כא יט), היינו על בורייו (מכילתא שם; אונקלוס שם), שנשען על כחו (רש"י סנהדרין עח ב), ולא יהיה צריך כח אחר להישען עליו (רמב"ם רוצח פ"ד ה"ד). שאם אתה אומר ש"על משענתו" היינו על מקלו, חולה הוא (ל"ב מדות של ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי מדה כו), שאפילו הנוטה למות יכול להלך על משענתו (רמב"ם שם).

ויש שאף מי שרועד מפני חולייו וכשלון כחו נקרא חולה (רמב"ם ביאת מקדש פ"ז הי"ב בנוגע לעבודה במקדש). וכן כשחלה כל גופו ממיחוש, שאף על פי שהוא הולך הרי זה כנופל למשכב (רמ"א בשו"ע או"ח שם בנוגע לאיסורים על פי מגיד משנה שבת פ"ב ה"י) ואפילו החושש באבר אחד ומצטער כל כך עד שחלה ממנו כל גופו, יש שהוא בכלל חולה (רמ"א שם ג ומגן אברהם ס"ק ג בנוגע לאיסורים, אך לענין שכיב מרע לא הוזכר זה, ומשמע שדוקא בנפל למשכב).

אבל החושש באבר אחד - ואין החולי כולל כל גופו - כגון החושש בראשו או בעיניו או בידו או ברגלו וכיוצא בהם, הרי הוא כבריא לכל דבריו (רמב"ם ריש זכיה ומתנה; טוש"ע חו"מ רנ ה). וכן החושש במתניו או בשיניו (רמב"ן בתוה"א שם על פי משנה שבת קיא א בנוגע לאיסורי שבת). או בגרונו (שם ע"פ ברכות לו א) וכן מחוסר אבר הרי הוא כבריא (רמב"ם שם; תוס' עבודה זרה ו א ד"ה אתך). וכן מי שיש לו מיחוש בעלמא והוא מתחזק והולך כבריא, אינו בכלל חולה (תוה"א שם; שו"ע או"ח שכח א ). ואפילו שכואב לו מאוד אינו נקרא "חולה" אלא "חושש" (תוה"א שם ע"פ ע"ז כח א). ויש שנראה מדבריהם שכשכואב לו מאוד הוא בכלל חולה (עי' ביאור הגר"א סי' שכח סוס"ק א).

החושש בעיניו, יש שהוא בכלל חולה, מפני שיש בו סכנה (רמב”ם שבת פ"ב ה"ד ע"פ עבודה זרה כח ב, והיינו כשיש לו הסימנים שנאמרו שם), והוא כחולי שבכל הגוף (רמ"א בשו"ע יו"ד רסב בענין מילה ע"פ נימוקי יוסף יבמות ריש פ"ח). החושש במעיו הוא חולה (רש"י שבת קלד א ד"ה יבטלו).

יולדת כל שלשים יום יש לה דין חולה (עי' שבת קכט א ורש"י ד"ה כל צרכי), וכן קטן יש לו דין חולה שאין בו סכנה (עי' רמ"א שכח יז בשם ראשונים) וכתב החזון איש (או"ח סי' נט ס"ק ד) שבזמן הזה, שמצוי חלאים בתינוקות, כל שיש ספק שייגרם לו קלקול מעיים וכיוצא, הוא בכלל ספק סכנה.

יש שהזכירו חולה ואין הכוונה לחולה ממש, כגון: