פרשת ויחי

חולה

ע"פ הערך חולה בכרך יג

יעקב אבינו הוא החולה הראשון במקרא, והוא שמזמן לידינו מספר הלכות הנוגעות לחולה, היינו: לאדם שחלישותו מפילה אותו למשכב. יש מצוות שפטרו את החולה מלקיימן, ויש שהקלו עליו בקיומן.

החולה פטור מישיבה בסוכה; אבל לא רק הוא פטור, אלא גם משמשיו. ולא רק חולה מסוכן פטור, אלא גם חולה שבסך-הכל חש בראשו או בעיניו. זהו פטור מיוחד בהלכות סוכה, ואין להקיש ממנו למצוות אחרות. הוא הדין למצות עלייה לרגל, שכשמה כן היא – מצוה לעלות ברגל, ומי שאינו יכול – פטור. יש מצוות שטירדתו של החולה היא שפוטרתו מהן. כך מצות תפילין, שבהם חוששים להיסח הדעת ולגוף שאינו נקי.

אדם חייב לקום ולהדר פני מלך ונשיא, זקן ותלמיד חכם. ממצוה זו החולה פטור – או משום שהוא טרוד בצערו; או משום שקימה כזו אין בה הידור וכבוד. לכאורה, נפקא מינה בין שני טעמים אלו, אם יתנדב החולה מרצונו לקום. עצם רצונו עשוי להראות שאין הוא טרוד, אך מאידך קימה מאולצת כזו אפשר שאין בה כבוד. בגמרא (מועד קטן כז,ב) כתוב שחולה שקם אין אומרים לו שב. מכאן יש שפירש שהחולה רשאי לקום מרצונו, והראייה מיעקב אבינו – "וישתחו ישראל על ראש המטה" (ברא' מז,לא). אבל יש שפירש שאין אומרים לו "שב", כיון שמשמעות הדבר היא: שב בחולייך. אך עדיין אין כאן כל מתן רשות לחולה לקום; ואולי, אדרבה, קימה כזו אינה לכבוד. מדוע קם אפוא יעקב לכבודו של יוסף? אכן, שימו לב שיעקב לא קם, אלא ישב. אמנם היה זה לכבוד המלכות, אבל עד ישיבה ותו לא.