פרשת וישלח


התורה חסה על ממונם של ישראל


ע"פ הערך התורה חסה בכרך יא באנציקלופדיה התלמודית


צדיקים אינם פושטים ידיהם בגזל. משום כך שב יעקב על עקביו, ועבר את היבוק על מנת ליטול פכים קטנים שהיו לו שם. מעשה אבות סימן לבנים: גם התורה חסה על ממונם של ישראל, בהניחה שכולנו מקפידים שלא לשלוח ידינו בגזל, ועל כן ראוי להקל עלינו בעניני מצוות ואיסורים במקום שיש הפסד ממון.

משום כך, קודם שמחליט הכהן על טומאתו של בית מחמת צרעת שנגעה בו, הוא מצווה לפנות את הבית מהכלים שבו. כלים שונים במקדש היו עשויים מחומר יותר זול על מנת לחסוך מממוננו – כך הקלפי שבו היו גורלות השעירים של יום הכיפורים עשויה עץ, ולא זהב או כסף; מחתת הקטורת היתה עשויה כסף ולא זהב, וכן פיהם של השופרות שהיו תוקעים בהם במקדש בתעניות.

אף כשנדרש אדם להקריב קרבנות, דרשה התורה שלא יקדיש אדם את כל אשר לו, אלא "מכל אשר לו" (ויק' כז,כח), ויביא רק "כפי מסת ידו" (דב' טז,י), ואל יפזר למצוות יותר מאשר חומש מממונו.

בכל זאת יש פעמים שהשתמשו בכלל הפוך: "אין עניות במקום עשירות" - אין עושים במקדש דבר בצמצום, אלא מתוך עושר ושררה. משום כך לא היו מתקנים את הכלים במקדש, אלא עושים חדשים; את קרבן התמיד היו משקים בכוס של זהב, ועוד. מסתבר שהדבר תלוי בשיקול דעתם של חכמים, בהתחשב בהפסד, בכבוד העבודה ובצורך.




18 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול