פרשת חקת

נתינת טעם למצוות

"ואת חוקותי תשמורו... אינם אלא גזירת מלך, שאין טעם לדבר... אין לך רשות להרהר בהם" (יומא סז,ב). האם הכוונה היא שאכן אין כלל טעם למצוות; או שמא לנו אין הוא ידוע, אבל כלפי שמיא גלויים הדברים? הטעם לאי גילויים הוא, שהרי שתי מקראות (לא ירבה לו נשים, ולא ירבה לו סוסים) נתגלה טעמם, ונכשל בהם גדול העולם (שלמה המלך). מאידך גיסא, היא הנותנת: אם נתגלה טעמן של אלו - וכן של מצוות אחרות, כגון שבת ("כי ששת ימים...") וציצית ("למען תזכרו...") - משמע שלכל המצוות יש טעם, אלא שלא נתגלו משום שגם אצל גלויי הטעם אין הטעם ממצה את כל הטמון בהם, כדברי דוד המלך: "לכל תכלה ראיתי קץ, רחבה מצוותך מאד".

ואולי זוהי מחלוקת ר' יהודה ור' שמעון אם דרשינן טעמא דקרא. רבים הם הראשונים שהוסיפו טעמים למצוות כהנה וכהנה (כגון: הרמב"ם גם במשנה-תורה וגם במורה-נבוכים), ומשמע שהם פסקו כר' שמעון, שדורשים טעמא דקרא.

לדעת ראשונים אלו, לא רק שיש טעם למצוות, אלא שראוי להתבונן בהן ולהתחקות אחר טעמן. אולם לדעת ראשונים אחרים, אין לבקש טעמן של מצוות, ועל כך הזהירו חז"ל: האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך, משתקים אותו - מפני שעושה מידותיו של הקב"ה רחמים, ואינן אלא גזירות.

ע"פ הערך טעמא דקרא בכרך כ