פרשת כי תבוא

אכילת ביכורים

אכילת ביכורים ואכילת מעשר שני - שניהם יש להם נגיעה לפרשתנו, אבל מצות אכילתם נמצאת בתורה בפרשה אחרת. אכילת ביכורים - "והבאתם שמה... ואת תרומת ידכם, ואכלתם שם לפני ה' אלוקיכם" (דברים ב,ו-ז); ואכילת מע"ש - "ואכלת לפני ה' אלוקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירושך ויצהרך" (דברים יד,כג).

אבל מכיון שגם הביכורים וגם מעשר-שני נזכרים בפרשתנו, פרשת כי-תבוא, בסמיכות, יצא זה ולימד על זה. מה עוד, שיש הרבה מן המשותף ביניהם: שניהם נאכלים בירושלים, ובטהרה בלבד. אולם את המעשר השני אוכלים הבעלים, הישראל; ואילו את הביכורים מביא הישראל למקדש, קורא עליהם את מקרא ביכורים, ואחר כך: "ולקח הכהן הטנא מידך".

במעשר שני נאמר "לא אכלתי באוני ממנו" - כלומר: חייב אדם לאוכלו בשמחה, וכשהוא אונן ושרוי בצער אסור לאוכלו. הוקשו הביכורים למע"ש, ואף הם אסורים באכילה לכהן אונן. ויש שלומדים זאת מהפסוק "ושמחת בכל הטוב" - אין זו מצוה רק לישראל שזכה לתנובת השדה והכרם ומביא את ביכריו, אאל גם לכהו הזוכה לאכול מפירותיה הקדושים של ארץ ישראל. עד כדי כך חשובה מצוה זו, שהכהן האוכל ביכורים מקדים לאכילתם ברכה מעין זו שאנו שומעים מפי הכהנים בבואם לשאת את כפיהם: "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לאכול ביכורים".

ע"פ הערך אכילת ביכורים בכרך א