פרשת לך לך

אבות

על פי הערך אבות (א) מתוך כרך א ל האנציקלופדיה התלמודית


האם גר אומר בתפילתו "אלוקי אבותינו"?

האם עומדת לנו זכות אבותינו?


השמות הפרטיים של האבות: תני בר קפרא: כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה, שנאמר: 'והיה שמך אברהם' (בראשית יז ה); ר' אליעזר אומר עובר בלאו, שנאמר:'ולא יקרא עוד שמך אברם' (שם יז ה) (ברכות יג א). ר' לוי אמר: עובר בעשה ולא תעשה (ירושלמי ברכות פ"א ה"ו). אף על פי שגם ביעקב כתוב (בראשית לה י): 'לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך', אין איסור לקרוא לו יעקב, כי התורה עצמה חזרה וקראה לו בשם יעקב - 'ויאמר אלקים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב'. (שם מו ב). ואף על פי שגם באברהם כתוב (נחמיה ט ז): 'אתה הוא ה' ה


אלקים אשר בחרת באברם', הנביא מספר שם שבחו של מקום שבחר בו בהיות עדיין שמו אברם (ברכות יג א, וירושלמי ברכות פ"א ה"ו).

מוני המצוות וכן הפוסקים לא הזכירו העשה והלאו של הקורא לאברהם אברם – מלבד המגן אברהם (סי' קנו) – ומתוך כך נוטים כמה אחרונים לומר שאינה אלא אסמכתא, ולא לימוד גמור (זוהר הרקיע מ"ע פה; חי' אגדות למהרש"א חדושי וצל"ח ברכות שם), או שאין חיוב בעשה זה ,לפי שאין-למדים-מקודם-מתן-תורה (זוהר הרקיע שם).

📷 יחס גרים אליהם. לגבי גרים יש מחלוקת אם הם מתיחסים להאבות. במשנה (בכורים פ"א מ"ד) שנינו: הגר מביא בכורים ואינו קורא שאינו יכול לומר: 'אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו' (דברים כו ג); ואם היתה אמו מישראל, מביא וקורא. וכשהוא מתפלל בינו לבין עצמו, אומר: אלקי אבות ישראל, וכשהוא בבית הכנסת אומר: אלקי אבותיכם. ואם היתה אמו מישראל, אומר: אלהי אבותינו. אבל רבי יהודה חולק וסובר שגר מביא וקורא, שלאברהם נאמר: 'כי אב המון גוים נתתיך' (בראשית יז ה), ופירושו: לשעבר היית אב לארם מכאן ואילך אתה אב לכל הגוים (ירושלמי בכורים שם), ופירש הרמב"ם (בכורים פ"ד ה"ג) שהכונה שכולם נכנסים תחת כנפי השכינה. והוסיפו הרמב"ן (יבמות פ"א) והריטב"א (מכות יט א) שכל האבות כאחד, אף יצחק ויעקב, נעשו אב לגרים. אבל השאגת אריה (סי' מט) פירש בדעת הרמב"ם, שאברהם בלבד הוא שנקרא אב לדרים. בירושלמי נפסקה ההלכה כרבי יהודה (בכורים פ"א ה"ד).

וכן םסק הרמב"ם (שם) שקורא בבכורים. והשו"ע (אורח חיים נג יט וקצט ד) פסק לענין תפילה ולענין ברכת הזימון, שמזמנים עליהם, לפי שיכולים לומר: 'שהנחלת לאבותינו ארץ טובה'. וכן בגט של גר כותבים: פלוני בן אברהם אבינו (שו"ת הרא"ש כלל טו; שו"ע אה"ע קכט כ). ואף בעליה לתורה קוראים אותו 'בן אברהם' (רמ"א או"ח קלט ג).

זכות-אבות: נחלקו בגמרא (שבת נה א) אם תמה זכות אבות, ומאימתי תמה. ומה שאנו מזכירים זכות אבות בתפילה – ב

· ביאר רבנו תם (בתוס' שם) שהוא מפני שאף על פי שזכות אבות תמה, ברית אבות לא תמה שהרי כתוב על זמן הגלות 'וזכרתי את בריתי יעקב' (ויקרא כו מב), ואנו מתכונים בתפילה לברית אבות. וכן אנו אומרים בתפילת מוסף של ראש חודש"וברית אבות לבנים תזכור".

· האור זרוע (ח"א סי' כה, עי"ש) בשם הר"ר יונתן תירץ, שאין זכות אבות עומדת מעצמה לאחר שתמה; אבל כשאנו מתפללים ומבקשים שתעמוד לנו, אז לעולם אינה תמה.

· ר"י (בתוס' שם, וכן הוא בתיקוני זהר, כא) מפרש שלא נחלקו האמוראים, אלא לדעת כולם תמה זכות אבות לרשעים ולא תמה לצדיקים, ועל זה אנו סומכים להזכיר זכות אבות; ועל זה אמרו במדרש (ויקרא רבה פל"ו): לעולם זכות אבות קיימת.

· אבודרהם והטור (או"ח קיג) מפרשים בנוסח התפילה: "וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו"– שמקודם אנו אומרים שזוכר חסדי אבות לבניהם לגאלם, ושוב מוסיפים שאף אם תמה זכות אבות, מכל מקום "מביא גואל לבני בניהם למען שמו", על שם: "גואלנו מעולם שמך" (ישעיה סג טז)

31 צפיות