פרשת מטות


"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר וגו' אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" (ל, ב-ג)

רש"י: ראשי המטות - למד שהפרת נדרים ביחיד מומחה (ספרי א), ואם אין יחיד מומחה, מפר בשלשה הדיוטות (נדרים עח ע"א)"

התרת נדרים

בהתרת נדרים של שלושה, ובהפרת נדרים של בעל, האם הנדר נעקר למפרע, או רק מתבטל מכאן ולהבא?

האם תפילת "כל נדרי" שבליל יום כיפור הוא ענין של התרת נדרים?

דין התרת נדרים ומקורה. התרת נדרים כתבו ראשונים שמובנה כמו התרת קשר, כאדם שמצא חבל קשור והתירו (תשובות המיוחסות סי' רמב, והובאה בבית יוסף ריש סי' רכח ובט"ז שם ס"ק ד), ויש מפרשים מלשון היתר, בניגוד לאיסור (עי' ר"ן נדרים עז ב).

מי שנדר וניחם - התחרט - על נדרו, הרי זה נשאל לחכם ומתירו (רמב"ם נדרים פ"ד ה"ה; טור ושולחן ערוך יורה דעה רכח א), והלשון "נשאל" ביאר התוס' יום טוב (שבת פכ"ד מ"ה) שמפני שהנדר הניתר על ידי חכם צריך חקירה על ידי החכם על החרטה ועל הפתח, לכן אמרו "נשאלים" שהחכם שואל בהם. במקורה של התרת נדרים נחלקו תנאים (עי' משנה וברייתא חגיגה י א), וכתב הרמב"ם שדבר זה אין לו עיקר כלל בתורה שבכתב, אלא כך למדו ממשה רבנו מפי הגבורה שזה הכתוב כאן לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ היינו שלא יחלל הוא בעצמו בשאט נפש, כענין שנאמר וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹקֶיךָ (ויקרא יט יב), אבל אם ניחם וחזר בו, חכם מתיר לו (רמב"ם שבועות פ"ו ה"ב; סמ"ג לאו רמא), ולפי שאין לו ראיה בתורה אמרו חכמים שהיתר נדרים פורחים באויר (פירוש המשנה לרמב"ם נדרים פ"י מ"ח וספר המצוות עשה צה).

גדרה. בגדר ההתרה אמרו שהחכם עוקר את הנדר מעיקרו (ברייתא בכתובות עד ב; ירושלמי כתובות פ"ז ה"ז ונדרים פ"ו ה"ד ונזיר פ"ד ה"ד), ועושהו כאילו לא היה עליו נדר ולא חל עליו נדר מעולם (תוס' נזיר כא ב ד"ה ואי), שהרי החכם עושה את הנדר כטעות, שעל דעת כן לא נדר כלל, ונמצא שהרי זה כאילו לא היה הנדר מעולם עליו כלל (תוס' נזיר כב א ד"ה מר זוטרא ופירוש הרא"ש שם ב). וכן אמרו בברייתא (כתובות שם): מה בין חכם לרופא - שהמקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים ו