פרשת מסעי




הגבול הצפוני של הארץ


יום אחד פגש הרב משה לייב שחור את הרב שלמה יוסף זוין, עורכה ומייסדה של האנציקלופדיה התלמודית, כשפניו נפולות. לשאלתו ענה: כיצד לא ישח ראשי, והרי היום אני כותב בערך ארץ-ישראל את גבולותיה של הארץ, ואני מצטט שם את דברי הרמב"ם (תרומות א,ז) שארץ ישראל שנכבשה ע"י עולי מצרים משתרעת מאשקלון ועד עכו; והנה תוך כדי דיבור אומר הרמב"ם שגבולה הצפוני של א"י הוא בטורי אמנוס (צפון סוריה, דרום תורכיה). יש שטוענים שזוהי טעות בדברי הרמב"ם. האם ייתכן להביא את דברי הרמב"ם ללא תירוץ?!

מיד במקום תירץ רמ"ל שחור את הסתירה. בתחילת דבריו לא התווה הרמב"ם את הגבול שבין כיבוש עולי מצרים לבין שאר העולם (שהוא בטורי אמנוס), אלא את הגבול שבין כיבוש עולי מצרים לבין כיבוש עולי בבל (שכבשו שטח קטן מהארץ), שהוא בעכו.

הרב זוין התפעל מהגאונות המתבטאת בפשטות התירוץ, אך עתה ניצבה בפניו בעיה חדשה. האנציקלופדיה התלמודית הינה קובץ מסודר של דעות שנכתבו ושנדפסו עד להופעתה. המערכת עמלה רבות לחסום את שאיפות כותבי הערכים להכניס מחידושיהם שלהם בתוך הטקסט או בהערות לו. "אין אנו מחדשים דברים", כתב הרב זוין בסקירתו על האנציקלופדיה. כיצד יוכל להביא תירוץ שלא פורסם ולא נכתב, אלא כל כולו נאמר ברחוב.

לבסוף מה שנכתב בכרך ב של האנציקלופדיה (עמ' רט ציון 336) הוא: "... וצריך עיון... ונראה שמסמן רק את הגבולות של עולי מצרים העודפים ברוחב לצד מערב על השטח שהיה גם של עולי בבל...".