פרשת מקץ


וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה. (מא, יד)

רש"י: ויגלח - מפני כבוד המלכות:

כבוד מלכים

עד כמה יש לכבד מלך של אומות העולם, או אף מלך רשע?

מבוסס על הערך: כבוד מלכים, שבכרך כו של האנציקלופדיה התלמודית

החיוב ומקורו: מלבד המצוה שנצטוו ישראל למנות להם מלך מישראל, ולהתנהג עמו באימה וביראה – שנאמר: שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ (דברים יז טו), ודרשו: שתהא אימתו עליך (משנה סנהדרין כב א) - נאמר אף חיוב לחלוק כבוד למלך, בתורת אדם שניתנה לו מלכות, ואף מלכי אומות העולם בכלל חיוב זה, והוא הנקרא כבוד מלכים (ברכות יט ב).

וכן דרשו את הכתוב: וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וגו' (שמות ו יג), ציום לחלוק כבוד למלכות (מכילתא בא פי"ג). ועוד אמרו: לעולם תהא אימת מלכות עליך, שנאמר: וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְהִשְׁתַּחֲווּ לִי לֵאמֹר וגו' (שמות יא ח), ולא אמר: וירדת אלי והשתחוית לי (ר' ינאי בזבחים קב א ובמנחות צח א). וכן דרשו באופן זה את הכתוב: פֶּן יִפְגָּעֵנוּ בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב (שמות ה ג), ולא אמר: פן יפגעך, ללמדך שחייב אדם לחלוק כבוד למלכות (שמות רבה פ"ה טו). במדרש אמרו: יְרָא אֶת יה' בְּנִי וָמֶלֶךְ (משלי כד כא), אמר הקב"ה: הוי מתיירא ממני ומן המלכות, והוי חולק כבוד למלכות (דברים רבה) – ליברמן – עמ' 64). ורבני בחיי (בכד הקמח ע' יראה) כתב, שהיראה מפני המלך הוא בכלל יראת ה', כי הוא ציוה על כך.

במלכי אומות העולם. חיוב זה לנהוג כבוד אף במלכי אומות העולם, כתב החתם סופר (אורח חיים סי' קנט) שהוא מן התורה, שהרי למדו כן מן הכתוב שהזהיר הקב"ה למשה על כך.

אבל דעת המצית השקל (על המגן אברהם סי' רכד ס"ק ז) שאינו אלא ממידת דרך-ארץ, לפי שהקב"ה חפץ לכבדם, שכן אמרו: אפילו ריש גרגותא - הממונה על החופרים חפירות למלאותם מים (