פרשת משפטים


בור

וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר. בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ. (כא, לג-לד)


בור


מכונית נעצרה באמצע הכביש, וכתוצאה מכך אירעה תאונת שרשרת, ונזקו בני אדם וגם כלי רכב - מי חייב?

מבוסס על הערך: בור, שבאנציקלופדיה התלמודית כרך ג.

גדרו. בור הוא אחד מאבות נזיקין (משנה ריש בבא קמא; רמב"ם נזקי ממון פי"ג ה"ב; טור ושולחן ערוך חושן משפט תי א), וגדרו הוא: תקלה שאדם עושה ותחילת עשייתה לנזק, כלומר שתיכף כשנעשתה עומדת להזיק (ב"ק ג ב ורש"י), לפי שהתקלה מזיקה במקום שעשאה, שאינה זזה ממקומה והעובר עליה ניזוק (טור ושו"ע שם).

הניזוקים. לא שור וחמור בלבד, אלא הוא הדין כל בהמה חיה ועוף, ולא נאמר שור וחמור אלא משום שדיבר הכתוב בהווה (משנה שם נד ב; רמב"ם פי"ב ה"א), שנאמר: כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו - כל שיש לו בעלים (גמ' שם). אדם שנפל לבור ומת - פטור בעל הבור, שנאמר: "שור", ודרשו: ולא אדם (ב"ק כח ב). אבל אם הוזק האדם בבור - חייב בעל הבור לשלם נזקיו (ב"ק שם; רמב"ם פי"ב הי"ז; טוש"ע תי כ), שהפסוק שממנו ממעטים אדם במיתה מדבר, שנאמר שם: וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ (רש"י שם). כלים שנפלו לבור ונשברו - פטור בעל הבור, שנאמר: "חמור", ודרשו: ולא כלים (ב"ק שם), וכל דבר שאינו מבעלי חיים הרי זה בכלל כלים (שם מח ב ורש"י).

תולדתו. כל המניח תקלה והוזק בה אדם או בהמה, הרי זה תולדת הבור (רמב"ם שם), שדומה לבור, שתחילת עשייתה לנזק (ב"ק ג ב ורש"י). וחייב לשלם נזק שלם כמו בור, שתולדת הבור כיוצא בו (ב"ק שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם). לפיכך, אבנו סכינו ומשאו שהניחם ברשות הרבים והזיקו במקומם - חייב בכל אותם הנזקים שבור חייב עליהם (גמרא ורמב"ם וטוש"ע שם). כיחו וניעו של אדם, היינו רוק הפה וליחת החוטם, וכיוצא, שהזיקו אחרי שנחו על הקרקע - חייב עליהם משום תולדת בור (ב"ק שם; רמב"ם חובל ומזיק פ"ז ה"י; טוש"ע שפד א).

זבל של הפקר