פרשת נח


בני נח

בן נח

האם בכינונה של מערכת משפט מקיימות אומות העולם את מצוות בני נח?

מי נחשב חסיד אומות העולם?

מבוסס על הערך ב'ן נח', שבאנציקלופדיה התלמודית כרך ג'

בני נח נצטוו על שבע מצוות, ואלו הן: עבודה זרה, ברכת השם, שפיכות דמים, גילוי עריות, גזל, אבר מן החי, ודינים (תוספתא עבודה זרה פ"ח, סנהדרין נו א; רמב"ם מלכים פ"ט ה"א).

בדינים: בנוגע לדינים, אמרו בתוספתא (עבודה זרה פ"ט) שכשם שישראל מצווים להושיב בתי דינים בעירות שלהם, היינו בכל פלך ופלך (סנהדרין נו ב; רמב"ם מלכים פ"ט הי"ד) ובכל עיר ועיר (סנהדרין שם).

ונחלקו הראשונים: דעת הרמב"ם (שם) והמאירי (שם) שעל הדיינים לדון את בני נח בשש מצוות שלהם, ולהזהיר את העם; ואף העובר על המצוה השביעית הזאת, מצות דינים, חייב מיתה. וכל שראו באחד שעבר ולא דנהו נהרגים; ומפני זה נתחיבו כל בעלי שכם הריגה, שהרי שכם גזל והם ראו וידעו ולא דנוהו. לדעה זו, כתב החתם סופר (ח"ו סי' יד) שכל דיני ממונות שבין אדם לחברו, כגנבה ואונאה וכיוצא בהן, נכללים לבני נח בכלל גזל.

אבל הרמב"ן (עה"ת בראשית לד יג) סובר שמצות הושבת דיינים אינה אלא חלק אחד ממצות דינים, והוא ה'קום ועשה' שבה, ולא נהרג עליו בן נח כשאינו מקיימו; שלא אמרו אלא "אזהרתם זוהי מיתתם", ולא נקראה אזהרה אלא המניעה מ'לאו'. אלא שנצטוו בני נח אף בדינים כאותם שנצטוו ישראל, כדיני גנבה וגזלה ואונאה ועושק שכר שכיר ואונס ומפתה ואבות נזיקין וחובל בחברו ודיני מלוה ולווה ומקח וממכר וכיוצא בהם; וכל בן נח שגנב ועשק וכו' הוא שעבר על מצות דינים, ונהרג.

בדינים שבין אדם לחברו דנו אחרונים אם נצטוו על כל פרטי הדינים כמשפט התורה לישראל, או שאין להם פרטי דינים אלא מחוייבים לשפוט בחוקים נמוסיים לפי משפט יושר שלהם (עי' שו"ת הרמ"א סי' י ושו"ת חת"ס ח"ו סי' יד והעמק שאלה שאלתא ב).