פרשת פקודי

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת וגו'. (לח כא)

רש"י: אלה פקודי - בפרשה זו נמנו כל משקלי נדבת המשכן לכסף ולזהב ולנחושת ונמנו כל כליו לכל עבודתו.

וְלֹא יְחַשְּׁבוּ אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֶת הַכֶּסֶף עַל יָדָם לָתֵת לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה כִּי בֶאֱמֻנָה הֵם עֹשִׂים. (מלכים ב יב טז; הפטרת פרשת שקלים)


גבאי צדקה מתוך האנציקלופדיה התלמודית
גבאי צדקה

גבאי צדקה

האם גבאי צדקה חייבים לתת דין וחשבון לציבור?

כספי צדקה שאבדו מגבאי הצדקה - האם חייבים לשלם?

מינוים ותפקידם. כל עיר שיש בה ישראל חייבים להעמיד מהם גבאי צדקה, שיהיו מחזירים על העם מערב שבת לערב שבת ולוקחים מכל אחד ואחד מה שהוא ראוי לתת ודבר הקצוב עליו, והם מחלקים את המעות מערב שבת לערב שבת, ונותנים לכל עני ועני מזונות המספיקים לו לשבעה ימים, וזוהי הנקראת קופה (רמב"ם מתנות עניים פ"ט ה"א על פי בבא בתרא ח ב; טור ושולחן ערוך יורה דעה רנו א וד). וכן מעמידים גבאים, שלוקחים בכל יום ויום מכל חצר וחצר פת ומיני מאכל, או פירות, או מעות, ממי שמתנדב לפי שעה, ומחלקים את הגבוי בערב בין העניים, ונותנים לכל עני ממנו פרנסת יומו, וזהו הנקרא תמחוי (רמב"ם שם ה"ב ע"פ פאה פ"ח מ"ז וב"ב שם; טוש"ע יו"ד שם). וכתבו הרמב"ם (שם ה"ג) והשולחן ערוך (שם): מעולם לא ראינו ולא שמענו קהל מישראל שאין להם קופה של צדקה, אבל תמחוי יש מקומות שלא נהגו בו. וכתב הרמב"ם (שם) שהמנהג בזמנו שהיו גבאי הקופה מחזירים בכל יום ומחלקים מערב שבת לערב שבת. והחכמת אדם (כלל קמז סעיף ד) כתב שבזמן הזה אין נוהגים בקופה ותמחוי, אבל מעמידים גבאי צדקה שידקדקו על כל עני לתת לו את צרכיו.

הקופה אינה נגבית בפחות משנים (פאה פ"ח מ"ז; ברייתא ב"ב ח ב; רמב"ם פ"ט ה"ה; טוש"ע רנו ג), שאין עושים שררה על הציבור בממון פחות משנים (ב"ב שם ע"פ שקלים פ"ה מ"ב; רמב"ם שם; טוש"ע שם), שנאמר: וְהֵם יִקְחוּ אֶת הַזָּהָב (שמות כח ה) - מכאן שאין גובים פחות משנים (ירושלמי שקלים שם; רב נחמן ב"ב שם); וגביית צדקה דבר של שררה היא, לפי שממשכנים על הצדקה (רב נחמן אמר רבה בר אבוה שם).

ואין הקופה מתחלקת אלא בשלשה (פאה שם), כדיני ממונות (ב"ב שם), לפי שהם נותנים לכל אחד די מחסורו לשבת (רמב"ם שם), ועליהם לעיין על כל עני ועני כמה ראוי לתת לו לפי בני הבית התלויים בו (רש"י ב"ב שם; פירוש המשנה לרמב"ם פאה שם; טוש"ע שם). בירושלמי (פאה פ"ח ה"ו) אמרו, שדומה לדיני נפשות, והיה ראוי להעמיד עשרים ושלושה כדיני נפשות; אלא שאם נצריך לאסוף עשרים ושלושה אנשים, יוכל העני בינתיים להסתכן.

כתבו האור זרוע (הלכות צדקה סי' ג) והמרדכי (ב"ב פ"א סי' תפח) שנהגו בכל המקומות למנות גבאי אחד לגבות צדקה, אדם שהציבור חפצים בו למנותו, וביאר הבית יוסף (שם) שהוא משום שעכשיו אין ממשכנים על הצדקה, ואין בו שררה כלל. והרדב"ז (מתנות עניים שם) כתב שאפילו לחלק אפשר באחד, שכיון שאין ממשכנים, והדבר קצוב כמה יתן כל אחד וכמה יקח כל עני, אינו אלא שליח בלבד; אבל אם באו עניים חדשים וצריך לחלק להם, לא יהיה בפחות משלשה.

הראויים להיות גבאי. אין ממנים גבאי צדקה אלא אנשים נאמנים וידועים (רמב"ם שם פ"ט ה"א; טוש"ע רנו א), כדי שהעניים יכירו אותם, וגם הנותנים יתביישו בפניהם ויתנו (רדב"ז שם). והטור (שם) והרמ"א (שם) הוסיפו שיהיו גם חכמים ונבונים, להיזהר מן הרמאים. אמרו בגמרא (ב"ב י ב): לא יתן אדם פרוטה לארנקי של צדקה, אלא אם כן ממונה עליה כרבי חנינא בן תרדיון. ופירשו התוס': לא שיהיה צדיק כמותו, אלא שיהא נאמן כמותו. והרמב"ם (פ"י ה"ח) והטור (סי' רמט) פירשו נאמן וחכם ויודע להנהיג כשורה כמותו. וחכם שאמרו הוא חכם בתורה (טור סי' רנו ורדב"ז שם בדעת הרמב"ם). וכן אמרו בברייתא (פסחים מט ב): עם הארץ אין ממנים אותו אפוטרופוס על קופה של צדקה.

בזמן הזה לא נהגו להקפיד בכך שיהא תלמיד חכם, מפני