פרשת צו

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ. (ז, כג)


חצי שיעור

אכל חצי שיעור בסוף יום הכפורים, כשכבר אי אפשר לאכול אלא חצי שיעור - האם חייב?

מי שיש לו רק חצי שיעור מצה בליל פסח - האם מקיים מצוה כלשהיא באכילתו?

חצי שעור. מעשה איסור - או מצוה - בפחות מהשיעור הקבוע לו.

הפרקים: א. האיסור, מקורו וטעמו; ב. גדרו ודיניו; ג. האיסורים; ד. באיסורי שבועה, נדר ונזירות; ה. חלות איסור עליו; ו. בתערובת; ז. במצוות עשה; ח. כעין חצי שיעור

כרך טז טורים תקצב-תרסה


האיסור מקורו וטעמו. חצי שיעור של חֵלֶב - ששיעורו לעונשים הוא כזית - אסור באכילה. וכן שנינו בברייתא (תורת כהנים צו פרשתא יז; ברייתא יומא עד א): כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ (ויקרא ז כג) - אין לי אלא כל שישנו בעונש ישנו באזהרה, חצי שיעור הואיל ואינו בעונש, יכול שאינו באזהרה? תלמוד לומר: כָּל חֵלֶב - אפילו כל שהוא (רש"י שם). וכתב האשכול (הלכות חלב ודם) שבאיסור דם למדים איסור חצי שיעור מהכתוב: וְכָל דָּם לֹא תֹאכְלוּ (ויקרא ז כו), ובאיסור נבילה מהכתוב: לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה (דברים יד כא), ולמדים כל האיסורים מחלב דם ונבילה.

ונחלקו אמוראים באיסור חצי שיעור:

· רבי יוחנן אמר שאסור מן התורה, שכיון שחצי שיעור "חזי לאצטרופי", שאם יאכל עמו עוד חצי שיעור יצטרפו יחד לכשיעור, איסור הוא אוכל.

· ריש לקיש אמר, שמותר מן התורה, שלא אסרה תורה אלא אכילה, ואכילת חצי שיעור אינה נחשבת אכילה (יומא עד א), שאין אכילה אלא בכזית (משנה למלך חמץ פ"א ה"ז ולחם שמים יומא פ"ח מ"א), והלימוד מ"כל חלב" אינו אלא אסמכתא (שם עד א). ומודה ריש לקיש שאסור מדרבנן (שם עג ב).

הלכה כרבי יוחנן (רמב"ם שביתת עשור פ"ב ה"ג ומאכלות אסורות פ"ג ה"ו ועוד מקומות).