פרשת ואתחנן

כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ. (ה טו)

כיבוד אב ואם

האם אב יכול למחול על כבודו ומוראו?

האם בן רשאי לעזוב את הוריו הזקוקים לעזרתו ולעבור למקום אחר?

המצוה וגדרה. כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ (שמות כ יב וכאן) היא מצות עשה (בבא מציעא לב א וחולין קי ב; רמב"ם ממרים פ"ו ה"א; טור יורה דעה רמ ; רמ"א בשולחן ערוך שם א), ונמנית במנין המצוות (הקדמת בעל הלכות גדולות; ספר המצוות לרב סעדיה גאון עשה ט; ספר המצוות לרמב"ם עשה רי, ועוד). היא מצוה גדולה (רמב"ם שם) וחמורה שבחמורות (ירושלמי קדושין פ"א ה"ז ופאה פ"א ה"א), וצריך להיזהר בה מאוד (טוש"ע שם). ומצינו שהשוה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום (מכילתא שמות שם ותורת כהנים קדושים פ"א וברייתא קדושין ל ב עי"ש הלימוד; רמב"ם שם; טור שם), ובדין שיוקש כבודם לכבודו, שהרי שלשתם שותפים באדם, הקב"ה אביו ואמו (תורת כהנים שם וקדושין שם ורש"י).

מלבד המצוה לכבד אב ואם, מצוה לירא מפניהם (רמב"ם ממרים פ"ו ה"א; טור יו"ד רמ), שנאמר: אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ (ויקרא יט ג). בחילוק שבין מורא לכבוד אמרו: איזהו מורא ואיזהו כבוד? מורא - לא עומד במקומו ולא יושב במקומו, ולא סותר את דבריו, ולא מכריעו; כבוד - מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא (ברייתא קדושין לא ב ותורת כהנים קדושים פ"א; רמב"ם שם ה"ג; טוש"ע שם ב וד).

במחילת האב והאם. האב שמחל על כבודו, כבודו מחול (רב חסדא קדושין לב א; רמב"ם ממרים שם ה"ח; טוש"ע שם יט), לפי שהכבוד שלו ובידו למחול עליו (שאלתות שאילתא קא). מחילה שאמרו היינו לענין כבוד, כגון למחול שלא יעמוד הבן בפני האב (ספר חסידים שלט), או אף כשרוצה האב לעמוד מפני בנו (עי' יחוסי תנאים ואמוראים (בלוי) ע' ר' יצחק בר שילא עמ' תרסז, ע"פ קדושין לג ב בר' יהושע בן לוי שעמד מפני בנו). ואפילו כשרוצים האב או האם לשמש את בנם במזיגת הכוס וכיוצא בזה, מותר לו לקבל מהם (עי' גמ' לא ב בר' יעקב בר אבוה; מאירי לא א וב ולב א; פסקי ריא"ז קדושין פ"א ה"ח טו; טוש"ע שם כה), אם מכיר בהם שכן רצונם (מאירי שם לא א), ורצונו של אדם זהו כבודו (תוס' ר"י הזקן לא ב; ריא"ז שם; ספר היראה אות קצח; ס' חסידים שם). ומכל מקום אם האב בן תורה, לא יקבל הבן ממנו (עי' גמ' שם בר' יעקב בר אבוה; שו"ע שם), שלא תחלש דעתו (גמ' שם), שכיון שהוא חכם יש לחוש שפעמים תהא לו חלישות הדעת בזה (תוס' ר"י הזקן שם).

אין מחילה מועילה על האיסור של מכה אביו או מקלל אביו (עי' שאלתות שאילתא ס; ארחות חיים ח"ב עמ' 38). ואין האב יכול למחול לבנו שיאמר לו דברי חירופים וגידופים (שו"ת הריב"ש סי' רכ בשם הראב"ד, הובא בבדק הבית יו"ד שלד), שאין מחילתו מועלת אלא למחול על כבודו, אבל לא על בזיונו (עי' ריב"ש שם). ולפי האמרי נועם (לר"י דילישקש ויקרא שם, הובא בברכי יוסף שם אות יג) אף אין מחילה מועילה על ביטול מוראו של אב, כגון לסתור את דבריו ולעמוד במקומו. וביאר הר"י פרלא (לרב סעדיה גאון מצות עשה רט דף קד) שביטול מורא אף הוא חשוב כבזיון; או שאף אם אינו כבזיון, אין מחילה מועילה אלא על העדר כבוד בשב ואל תעשה, אבל לא לעבור על כיבוד ומורא בקום ועשה. אבל המשכנות יעקב (ן' נאים פרשת קרח) חולק וסובר שמועילה מחילת האב אף על מוראו (ועי' החינוך מצוה ריב וברכי יוסף שם בדעתו, ועי' מנחת חינוך שם).

במקום מצוה אחרת. אביו אומר "השקני מים", ויש לפניו מצוה אחרת לעשותה, יניח את כבוד אביו ויעשה את המצוה, שהוא ואביו חייבים במצוה (אלעזר בן מתיא בברייתא קדושין לב א; רמב"ם שם הי"ג; טוש"ע שם יב). איסי בן יהודה אומר: אם אפשר למצוה להיעשות על ידי אחרים, תיעשה על ידי אחרים, וילך הוא בכבוד אביו (ברייתא קדושין שם). והלכה כמותו (רב מתנה קדושין שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם), שהואיל ואפשר למצוה להיעשות על ידי אחרים, תיעשה על ידי אחרים, והוא יעשה שליחותו של אביו, כדי שיתקיימו שתיהן (הלכות גדולות הלכות כיבוד אב ואם; ר"י מלוניל שם).

תלמוד תורה גדול מכבוד אב ואם (רבה אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא מגילה טז ב; רמב"ם שם הי"ג; טוש"ע שם יג), שהרי כל אותן שנים שלמד יעקב תורה בבית מדרשו של עבר כשפירש מאביו ללכת לחרן, ולא קיים מצות כיבוד אב ואם, לא נענש עליהן (גמ' שם ורש"י). ולפיכך, מי שיש לו אב ואם שחייב לשמשם, ורוצה ללכת ללמוד תורה אצל רבו, או שרוצה ללכת למקום תורה, כדי שלא ללמוד לבדו - תלמוד תורה עדיף מכיבוד אב ואם, וילך (שאלתות שאילתא יט). וכן הבן שרצה ללכת למקום אחר ללמוד תורה אצל רב שבטוח שיראה סימן ברכה בלימודו אצלו, ואם ילך יצער בזה את אביו מפני שבאותו מקום מצויים גויים המעלילים עלילות וידאג עליו תמיד - רשאי ללכת (תרומת הדשן סי' מ; שו"ע שם כה), מפני שתלמוד תורה גדול מכיבוד אב ואם (תרומת הדשן שם; ביאור הגר"א שם ס"ק לה). ואף על פי שיכול ללמוד תורה במקומו, לא מן הכל אדם זוכה ללמוד (תרומת הדשן שם ע"פ ערובין מז א).

מי שרוצה לשאת אשה, ואין מתרצים לתתה לו אלא אם יקבע דירתו במקום משפחתה - אף על פי שאביו ואמו צריכים לו, מותר להניחם כאן ולעבור לדור באותו מקום, לפי שמצוה שאי אפשר לקיימה על ידי אחרים קודמת לכיבוד אב ואם; ופריה ורביה מצוה רבה היא, ולכמה עניינים השוו אותה לתלמוד תורה, ותלמוד תורה גדול מכיבוד אב ואם (שו"ת הרשב"א המיוחסות סי' רעב; שו"ת בנימין זאב סי' רפא). והביאו הרביד הזהב (פרשת תולדות) והחתם סופר (שו"ת חלק חושן משפט סי' ט) סמך לזה מהפסוק: עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ (בראשית ב כד). אולם בספר חסידים (סי' תקסד) כתב שאם אינו מוצא אשה כאן, ואביו ואמו זקנים וצריכים לו, לא יצא מן העיר. וכן אם אינו יכול להרויח אלא כדי צורך אביו ואמו, ואם ישא אשה לא יוכל לפרנסם, ישמע לאביו ולאמו שמצווים אותו שלא ישא אשה. אבל אם עשיר הוא ויכול לשכור מי שישמש את אביו ואמו, מותר להניחם וללכת לעיר אחרת לשאת אשה.

בן שרצה לעלות לארץ ישראל, ואביו מוחה בו, כתבו מהר"ם מרוטנבורג (דפוס ברלין ש"ב סי' כח ועט), המבי"ט (שו"ת ח"א סי' קלט), פאת השולחן (סי' ב סכ"א) ועוד, שאין הבן צריך לשמוע לו, שהרי מצוה לעלות לארץ ישראל. והרי היא כשאר מצוות, שכבוד המקום קודם לכבוד אב ואם. ועוד, שהרי אפשר לקיים שתיהן, שיעלו אף אביו ואמו (מבי"ט שם). ויש חולקים, שאינו רשאי להתבטל מכיבוד אב ואם בשביל ישיבת ארץ ישראל (פנים יפות בראשית יב א; שו"ת בית שלמה ח"ב יו"ד סי' צד). וכן אין לו לעלות כשאביו מוחה בו (עי' משפטי צדק לבעל חכמת אדם שער משפטי הארץ פי"א ס"ה), שלדעת הראשונים המתירים לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ בשביל כיבוד אב ואם אפילו על מנת להשתקע שם, כל שכן שלא לבטל כיבוד אב ואם בשביל לעלות. ואף לסוברים שאסור לצאת מארץ ישראל לכיבוד אב ואם, הוא דווקא לעבור בקום ועשה אסור, אבל אין לו להניח מצות כיבוד שבחוץ לארץ ולעלות לארץ ישראל (פנים יפות שם). ופירש הפנים יפות (שם) כן אותה שאמרו באברהם אבינו שנצטווה להניח את אביו בחרן וללכת לארץ ישראל: לֶךְ לְךָ (בראשית יב א) - לך אני פוטר מכיבוד אב ואם, ואין אני פוטר לאחר מכיבוד אב ואם (בראשית רבה פל"ט ז), שאין מצות עליית הבן דוחה את מצות כיבוד אביו.