פרשת ואתחנן

חיתון עם גויים

"ונשל גויים רבים מפניך... ולא תתחתן בם, בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך כי יסיר את בנך מאחורי", נאמר בפרשתנו. התנאים נחלקו כלפי אלו גויים הדברים אמורים - חכמים אומרים שהאיסור מדאורייתא הוא רק כלפי שבעת העממים שגרו בארץ כנען, שאותם חונה פסוק זה לשמותיהם; ואילו ר' שמעון אומר שמדובר בכל הגויים, שהרי אצל כולם קיים החשש שמא יסירו את בנך מאחורי. בכך הולך ר' שמעון לשיטתו, שהוא דורש טעמא דקרא, ואם כך הטעם שפירט הפסוק "כי יסיר" הוא מיותר. אלא על כרחך שמילים אלו באו לרבות את כל הגויים כולם, ואפילו כאלה שאינם כ"כ אדוקים בעבודה זרה, ואצלם אין חשש שמא יסירו.

ומכל מקום, אף לחכמים קיים איסור חיתון עם הגויים מדרבנן, וכבר מפורש הדבר בדברי עזרא: "ואשר לא ניתן בנותינו לעמי הארץ ואת בנותם לא נקח לבנינו" (נחמיה י,לא). ויש שהוכיחו מפסוק זה שהאיסור הוא דאורייתא, שהרי זמנן של גזירות חז"ל הוא מאוחר יותר, בתקופתם של החשמונאים.

חכמים אסרו דברים רבים משום החשש לחתנות, באחד מהם עסקנו בשבוע שעבר - בישולי גויים. ויש שביאר שהחשש הוא לאו דווקא לקשרי אישות ומשפחה, אלא לכל התרועעות המובילה לאימוץ מנהגים זרים לרוחנו.

ע"פ הערך חתנות בכרך יח