פרשת ויגש

וַיִּגַּ֨שׁ אֵלָ֜יו יְהוּדָ֗ה וַיֹּאמֶר֘ בִּ֣י אֲדֹנִי֒ יְדַבֶּר־נָ֨א עַבְדְּךָ֤ דָבָר֙ בְּאָזְנֵ֣י אֲדֹנִ֔י וְאַל־יִ֥חַר אַפְּךָ֖ בְּעַבְדֶּ֑ךָ כִּ֥י כָמ֖וֹךָ כְּפַרְעֹֽה (מד, יח)

רש"י: כי כמוך כפרעה, חשוב אתה בעיני כמלך.

חנופה

איזה איסור עובר אדם הקורא לרשע שהוא טוב?

באלו נסיבות מותר להחניף למלך?

מתוך כרך טז של האנציקלופדיה התלמודית, ערך חנפה, פרקים א-ב

האיסור ומקורו: 'ולא תחניפו את הארץ' (במדבר לה לג), זו אזהרה לחנפים (ספרי שם פיסקא קסא), שכן משמעו: לא תהיו חנפים (רבנו הלל שם). ויש שמנוה במנין הלאוין (יראים השלם סי' רמח; רמב"ן בהשגות לסהמ"צ סוף שורש ה בדעת בעל הלכות גדולו

ת, ועוד). וביאר הרמב"ן (על התורה שם ובסהמ"צ שם) שלאחר שהזהיר הכתוב: 'ולא תקחו כפר לנפש רצח', 'ולא תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו' (שם לא-לב), חזר והזהיר שלא נחניף להם למעלתם או לתקפם וכבוד משפחתם.

גדרו. בגדר איסור חנופה כתבו ראשונים שהוא ששומע או רואה בחברו דבר עוול, או שאינו הגון, ואומר טוב הוא (יראים שם על פי סוטה מא ב וכעי"ז בשערי תשובה לרבנו יונה חלק ג סי' קפד). שמלבד שנמנע ממצות תוכחה, הרי הוא בכלל מחזיק ידי עוברי עבירה (תוס' שם), וכענין שנאמר: וחזקו ידי מרעים לבלתי שבו איש מרעתו וגו' כי מאת נביאי ירושלים יצאה חנפה לכל הארץ (ירמיהו כג יד-טו. שערי תשובה שם). ועוד שנותן הוא מכשול לפני החוטא, כי אינו ניחם על רעתו ושונה באולתו, וכן נושא בעונש על הנזק שהזיק החוטא לשכנגדו, כענין שנאמר: מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם (משלי יז טו, שע"ת שם). וכל שכן אם העוול גלוי לרבים, שהמצדיקו חילל וביזה דת ודין (שע"ת שם), והרי זה בכלל חלול-השם (יד קטנה הל' דעות פ"י). ועוד, שהרי השומעים סומכים עליו ונגררים אחרי מעשה הרשעים (מאירי סוטה שם).

אף המהלל רשע, בין בפניו בין שלא בפניו, אף על פי שאינו מצדיקו על העוול שעשה, אלא אומר עליו שאיש טוב הוא, כתבו ראשונים שבכלל חונף הוא. ועל זה נאמר: 'עזבי תורה יהללו רשע' (משלי כח ד), לפי שייחשב צדיק אצל השומעים ויכבדוהו ותגבר ידו (שע"ת שם סי' קפט). ועוד, שמכשילו שלא ישוב מדרכו הרעה, כענין שנאמר: 'בפה חנף ישחית רעהו' (משלי יא ט. שע"ת שם סי' קצב). וכן מנו בכלל החנפים המחניף לאנשי זרוע כדי שיכבדוהו וינשאוהו (שם סי' קצב), או המתחבר לרשע ומקרבו כחבר, כענין שנאמר ביהושפט מלך יהודה: 'בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך' (דהי"ב כ לז ,שע"ת שם סי' קצג).