.png){kind=logo}
לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. (לה ג)
רש"י: לא תבערו אש, (סנהדרין לה. יבמות ז) יש מרבותינו אומרים הבערה ללאו יצאת
ויש אומרים לחלק יצאת."
חילוק מלאכות
יהודי שגדל בלי לדעת איסורי שבת - כמה קרבנות חטאת חייב להביא?
מעובד על פי הערך: חילוק מלאכות, שבאנציקלופדיה התלמודית כרך טו
חילוק מלאכות בשבת. יש חילוק מלאכות בשבת (שבת ע א ופסחים מח א; רמב"ם יום טוב פ"א ה"ג), שאם עשה בה בשוגג אבות מלאכות הרבה - כגון שחרש וזרע וקצר בהעלם אחד (רמב"ם פ"ז ה"ח) - חייב חטאת על כל אב מלאכה ומלאכה (משנה שבת סז ב; רמב"ם שם ושגגות פ"ז ה"ג). ואפילו עשה כל אבות המלאכות כולם, שהם ארבעים חסר אחת בהעלם אחד - מביא שלושים ותשע חטאות (שבת סט א; רמב"ם שגגות שם). ואף על פי שכל המלאכות אין להן אלא אזהרה אחת, והיא: לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה (שמות כ ט), מכל מקום חייב על כל מלאכה ומלאכה (רש"י שבת שם ופסחים שם; ריטב"א שבת ע א). ואין זה כמי שאכל חלב וחזר ואכל חלב בהעלם אחד, שאינו חייב עליהם אלא אחת (ריטב"א שם), אלא הן שמות - איסורים - מוחלקים (רש"י סנהדרין סב ב), והרי זה כאוכל חלב ודם בהעלם אחד, שחייב שתים (ריטב"א שם סט א). שמאחר שלמדנו חילוק מלאכות לשבת מהבערה שיצאה לחלק, הרי זה כאילו כתוב לאו מיוחד על כל מלאכה ומלאכה, ולאוים אלה הם כמו הלאוים של חלב ודם החלוקים זה מזה. ומשום כך בהתראה של חילול שבת במזיד מתרים בו משום אותה מלאכה שהולך לעשות (תוס' רי"ד שבת קלח א).
המקור. חילוק מלאכות מנין? רבי נתן אומר: יכול עשה כל המלאכות אינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת (שמות לה ג); למה נאמר, והרי הבערה בכלל "לא תעשה כל מלאכה" היתה, ולמה יצאת? להקיש אליה ולומר לך: מה הבערה שהיא אב מלאכה, חייבים עליה בפני עצמה, אף כל שהוא אב מלאכה חייבים עליו בפני עצמו (ברייתא שבת ע א ורש"י), שדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא (עי' רש"י שבת שם ד"ה להקיש).
לדעת רבי יוסי שסובר הבערה ללאו יצאת - לומר שאין בה סקילה - למדנו חילוק מלאכות מהאמור בפרשת חטאת: וְעָשָׂה מֵאַחַת מֵהֵנָּה (ויקרא ד ב), פעמים חייבים אחת על כולם ופעמים חייבים על כל אחת ואחת (ברייתא שבת ע א) - שאנו דורשים את הפסוק כאילו כתוב 'אחת והנה' בלא מ' (שהמ' של "מאחת מהנה" כבר נדרשה לדרשה אחרת), ומפרשים "אחת" שהיא "הנה", שיש שעשה עבירה אחת והיא לו "הנה" שחייב חטאות הרבה, אף על פי ששבת אחת הוא מחלל. וכן מפרשים "הנה" שהיא "אחת", שיש שעשייתו חשובה לו "אחת", אף על פי ש"הנה" היו. ומעמידים "אחת שהיא הנה", בזדון שבת ושגגת מלאכות, ו"הנה שהיא אחת" בשגגת שבת וזדון מלאכות (עי' משנה שם סז ב וגמרא ע א ורש"י שם וקג ב), שמסתבר להעמיד את החיוב בזדון שבת ושגגת מלאכות, שגופי המלאכות מחולקים, ויש כאן שגגות הרבה, על כל מלאכה שגגה נפרדת, ולהעמיד את הפטור בשגגת שבת וזדון מלאכות, ששגגה אחת היא, ששכח שהיום שבת (רש"י שם קג ב על פי גמ' שם ע א).
מי שאינו יודע איסורי שבת כלל. במה דברים אמורים, שחייב על כל מלאכה ומלאכה? כשהיה יודע עיקר שבת - שיש שבת בתורה ונאסרו בה המלאכות (רש"י) - אבל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, אינו חייב אלא אחת (משנה שבת סז ב; רמב"ם שגגות פ"ז ה"ב), שהכל שגגה אחת היא (רש"י ע ב ד"ה מהו ושיטה מקובצת כריתות ג ב אות א וב). וכן מי שאינו יודע שיש שום איסור בשבת, אינו חייב אלא אחת (שבת סט א וע ב ועג א), שהוא כשוכח עיקר שבת (המאור שם ע ב; רמב"ן שם בשם הר' משה בן יוסף, ועי' תוס' שם ד"ה העלם ורש"י סט א טעמים אחרים). ואף אם ידע את השבת בקידוש, בהבדלה ובעונג אכילה, אם אינו יודע ענין שביתת המלאכות, הרי זו שגגת שבת (ריטב"א סט א; שו"ת עמודי אור סי' יד אות ב). אם לא ידע שבת מעולם, כגון גר שנתגייר כשהוא קטן, יש סוברים שהוא פטור לגמרי.