פרשת נשא - שבועות

יום טבוח

יום טבוח הוא היום שלאחר חג השבועות, שבו מקריבים את קרבנות החג שאסור היה להקריב בחג. נשמע מוזר: 'קרבנות חג' שאסור להקריב בחג. אבל כך הוא הדבר לפי בית שמאי, הסוברים שעולת החגיגה – וי"א: גם שלמי החגיגה - אינם קרבים ביום-טוב. לשאר הרגלים (פסח וסוכות) יש חול המועד לשם כך, ואילו לחג השבועות יש הימים שלאחריו, ובעיקר (זריזים מקדימים) היום שלמחרת החג.

בעצם המושג 'יום טבוח' קיים רק לפי בית שמאי, כי לפי בית הלל קרבנות אלו קרבים בחג; אלא שגם לפי דעתם, אם חל שבועות בשבת (דבר שאינו קורה לפי הלוח הקבוע שלנו), נדחים קרבנות אלו ליום שלמחרת. אלא שדווקא אז מתעוררת בעיה: הצדוקים שפירשו ש"ממחרת השבת" כוונתו תמיד ליום ראשון בשבוע, ממילא להם תמיד יחול חג השבועות בשבת. ואם אנחנו נציין את יום ראשון זה - כששבועות חל בשבת - כיום טבוח, עלול מישהו לחשוב שקיבלנו את דעתם. משום כך, אף שבדרך כלל יום טבוח אסור בהספד ובתענית, כשהוא חל ביום ראשון - הוא מותר.

אנו, שאין לנו קרבנות לא בחג ולא למחרתו, מציינים את 'יום טבוח' כשם שאנו מציינים את כל שבעת ימי התשלומים של חג השבועות (עד י"ג בסיון) - באי אמירת תחנון.

ע"פ הערך יום טבוח בכרך כב