פרשת צו

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ. (ז, כג)

חצי שיעור

אכל חצי שיעור בסוף יום הכפורים, כשכבר אי אפשר לאכול אלא חצי שיעור - האם חייב?

מי שיש לו רק חצי שיעור מצה בליל פסח - האם מקיים מצוה כלשהיא באכילתו?

חצי שעור. מעשה איסור - או מצוה - בפחות מהשיעור הקבוע לו.

הפרקים: א. האיסור, מקורו וטעמו; ב. גדרו ודיניו; ג. האיסורים; ד. באיסורי שבועה, נדר ונזירות; ה. חלות איסור עליו; ו. בתערובת; ז. במצוות עשה; ח. כעין חצי שיעור

כרך טז טורים תקצב-תרסה

האיסור מקורו וטעמו. חצי שיעור של חֵלֶב - ששיעורו לעונשים הוא כזית - אסור באכילה. וכן שנינו בברייתא (תורת כהנים צו פרשתא יז; ברייתא יומא עד א): כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ (ויקרא ז כג) - אין לי אלא כל שישנו בעונש ישנו באזהרה, חצי שיעור הואיל ואינו בעונש, יכול שאינו באזהרה? תלמוד לומר: כָּל חֵלֶב - אפילו כל שהוא (רש"י שם). וכתב האשכול (הלכות חלב ודם) שבאיסור דם למדים איסור חצי שיעור מהכתוב: וְכָל דָּם לֹא תֹאכְלוּ (ויקרא ז כו), ובאיסור נבילה מהכתוב: לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה (דברים יד כא), ולמדים כל האיסורים מחלב דם ונבילה.

ונחלקו אמוראים באיסור חצי שיעור:

· רבי יוחנן אמר שאסור מן התורה, שכיון שחצי שיעור "חזי לאצטרופי", שאם יאכל עמו עוד חצי שיעור יצטרפו יחד לכשיעור, איסור הוא אוכל.

· ריש לקיש אמר, שמותר מן התורה, שלא אסרה תורה אלא אכילה, ואכילת חצי שיעור אינה נחשבת אכילה (יומא עד א), שאין אכילה אלא בכזית (משנה למלך חמץ פ"א ה"ז ולחם שמים יומא פ"ח מ"א), והלימוד מ"כל חלב" אינו אלא אסמכתא (שם עד א). ומודה ריש לקיש שאסור מדרבנן (שם עג ב).

הלכה כרבי יוחנן (רמב"ם שביתת עשור פ"ב ה"ג ומאכלות אסורות פ"ג ה"ו ועוד מקומות).

בטעם שלדעת ר' יוחנן צריך הן את הרבוי מ"כל חלב" והן את הסברא של "חזי לאצטרופי", ביארו התוספות (יומא שם ד"ה כיון) ותוספות הרא"ש (שם) שאיסור חצי שיעור אמנם נלמד מ"כל חלב", אלא שלולא הטעם שראוי להצטרף לא היינו מפרשים שהרבוי בא לאסור חצי שיעור, אלא לרבות דבר אחר. והריטב"א (יומא שם) והר"ן (על הרי"ף שבועות כב א) פירשו שר' יוחנן אמר את הטעם "חזי לאצטרופי" כדי לפרש טעם הכתוב, ולכן למדים כל האיסורים מחלב - ואין אומרים גזירת הכתוב היא בחלב בלבד (משנה למלך חמץ פ"א ה"ז בדעת הר"ן) או באיסורים שיש בהם כרת בלבד (תוס' יום הכפורים שם) - שכיון שלא אסר הכתוב חצי שיעור בחלב אלא לפי שחזי לאצטרופי, אף בכל האיסורים כן (ר"ן שם).

חצי שיעור שאינו חזי לאצטרופי, נחלקו בו ראשונים ואחרונים:

(א) יש סוברים שאינו אסור מן התורה (ריב"ש סי' רפח; פמ"ג יו"ד סי' סה במשבצות זהב ס"ק ד,ועוד). כגון שנשבע שלא יאכל פירות מסויימים ונאכלו מקצתם ולא נשאר מהם אלא פחות מכשיעור, מותר לאכלם אף לסוברים שחצי שיעור בשבועה אסור מן התורה (שו"ת רבי עקיבא איגר סי' קנד; חידושי חתם סופר שבועות כב ב ובח א). וכן האוכל חצי שיעור בסוף יום הכפורים, או שעשה חצי שיעור מלאכת שבת בסוף היום, ואין שהות ביום כדי להשלים לכשיעור - אין איסורו מן התורה, לפי שאינו חזי לאצטרופי (צל"ח פסחים מז א; נודע ביהודה תנינא או"ח סי' נג; שו"ת חת"ס ח"ו סי' סה ובחידושיו פסחים כא ב; שו"ת רע"א שם, ועוד).

(ב) ויש סוברים שחצי שיעור אסור מן התורה אף כשאינו חזי לאצטרופי (אבני מילואים שו"ת סי' יד ד"ה עוד;חתם סופר סוגיות סי' מג). ולכן אף חצי שיעור ביום הכפורים בסוף היום אסור מן התורה (אב"מ שם), לפי שאין צריך חזי לאצטרופי כל עיקר, שאין דורשים טעם הכתוב ("טעמא-דקרא") (שדי חמד כללים מערכת ח סי' י).

(ג) ויש שכתבו שהדבר תלוי בגדר חזי לאצטרופי שאמרו - שאם הוא סיבת האיסור, כשאינו ראוי להצטרף מותר; אבל אם אינו אלא הוכחה שיש שם איסור אף בפחות מכשיעור, אין צריך שיהיה ראוי לצירוף בפועל (קובץ שמועות חולין אות מה).

(ד) ויש שכתבו שהדבר תלוי במחלוקת הראשונים שהובאה למעלה: לפי התוספות שסוברים שעיקר טעמו של ר' יוחנן הוא מן הלימוד "כל חלב", אף על פי שאינו חזי לאצטרופי, אסור; ולפי הר"ן הסובר שלר' יוחנן "חזי לאצטרופי" הוא טעם הכתוב, אינו אסור מן התורה אלא כשראוי להצטרף (ברית יעקב או"ח סי' ג).

במצוות עשה. מצוה שנאמר בה שיעור, ועשה פחות משיעורה, יש סוברים שלא עשה כלום (משנה למלך חמץ פ"א ה"ז; בני חיי תעה; שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' יח; ס' יהושע סי' כד; חקרי לב או"ח סי' צ, רי"ט אלגזי בקהלת יעקב תוספות דרבנן אות קלז; ברוך טעם שער תערובת פ"ב דין ט, ועוד). לפיכך, אם אין לו אלא פחות מכשיעור, כגון שיש לו מצה פחות מכזית, אינו זקוק לאכלה (שבות יעקב שם; רי"ט אלגזי שם), שלא למדו מ"כל חלב" אלא חצי שיעור באיסורים, ולא חצי שיעור במצוה (ברוך טעם שם).

ויש שכתבו שמכל מקום מדרבנן מצוה לאכול, שלא תשתכח תורת המצוה (מחזיק ברכה סי' תעה לדעה זו).

ויש חולקים וסברים שכשם שחצי שיעור באיסורים אסור מן התורה, כך חצי שיעור במצוות יש בו קצת מצוה מן התורה (מחזיק ברכה שם וכ"כ בעין זוכר [להחיד"א] מערכת ה לח; רי"ט אלגזי הלכות בכורות פ"ה סוף אות פא; שו"ת בנין עולם או"ח סי' יט, ועוד). ואם אין לו אלא פחות מכשיעור, חייב מן התורה לאכלו (מחזיק ברכה שם ועין זוכר שם וריטב"א בכורות שם). לדעה זו יש אחרונים שכתבו שחצי שיעור ממצות עשה דוחה חצי שיעור ממצות לא תעשה (בנין עולם שם; חק"ל שם; כלי חמדה פקודי אות ד).