פרשת תולדות

טביעות קול

ע"פ הערך טביעות קול (כרך יח) באנציקלופדיה התלמודית

יצחק אבינו טעה בזהויו של יעקב, למרות שקולו נשמע כקולו שלו. לדעת הרמב"ן שינה יעקב את קולו לדבר בקולו של עשו. מכאן יש הפוסקים שלא ניתן להעיד על אדם על פי קולו בלבד. וכן, אם שמעו אדם אומר שיכתבו גט לאשתו, אף אם זיהו אותו על פי קולו, עדיין יש לחשוש שמא לא היה זה בעלה. משום כך כתוב בתורה "והוא עד או ראה או ידע" – ניתן לסמוך על הראיה בלבד, ולכן סומא פסול לעדות.

אבל מלשון הרמב"ם (הל' עדות ט,יב) ניתן לדייק שרק סומא פסול בגלל גזירת הכתוב ("או ראה"); אדם אחר יכול להעיד ע"פ טביעות הקול. לכן ניתן להוציא מקלל או מסית להורג רק על סמך עדים ששמעו את קולם. משום כך סומא מותר באשתו, וכן כל אדם בלילה, בהנחה שהזיהוי נעשה באמצעות הקול בלבד. בכל זאת יש שפסק שאין לסמוך על קול, כשסימנים אחרים פוגמים בזהוי זה. מעשה שהגיע אדם לעיר ועל פי קולו זיהו אותו, על אף שמראהו היה שונה, ואח"כ מת. יש שבגלל שינוי המראה פסקו שלא להתיר את האשה מחשש שבעלה עדיין חי; ויש שפסקו שכיון שאת שינוי המראה ניתן לתלות בשינוי הגיל, עדיין ניתן לסמוך על טביעות הקול.

אבל אם כך, כיצד הצליח יעקב לשנות את קולו ולדמותו לקולו של עשו? על כך כתב ב"מרחשת", שדווקא יעקב הצליח בכך משום שהיה אחיו של עשו. משמע לכאורה, שכשמתירים אשה מעגינותה בעדות הניתנת על פי קולו של הבעל, יש לוודא שלא היה זה קולו של אחיו.