פרשת תולדות

טל

ברכה מיוחדת יש בטל, שאינה במטר, וכמו שבירך יצחק את יעקב בפרשתנו: "ויתן לך אלקים מטל השמים" - לא ממטר השמים, שיש העצבים בו, אלא מטל השמים, שהכל שמחים בו, ויורד הוא בכל ימות השנה ואינו נעצר. כיון שאינו נעצר, רבים אינם מזכירים אותו בברכת גבורות, לא בקיץ ולא בחורף, ועל אודותיו אין צריך לבקש. נוסחים אחרים מזכירים אותו בקיץ ואומרים אז: "מוריד הטל".

בכל זאת בברכת השנים מבקשים אנו "ותן טל ומטר לברכה", כיון שיש טל שאינו לברכה - כגון: המעלה פירות לגג ביתו כדי להניס מתוכם תולעים (נמלים, למשל, נמלטות מחום השמש), אינו רוצה שיחד עם זאת יירטבו פירותיו בטל. משום כך, על אף שטל דינו כמים וכשאר המשקים המכשירים פירות לקבל טומאה, בכל זאת כשלא נוח לבעל הפירות בטל זה, אין פירותיו מוכשרים לקבל טומאה.

כמעט לכל דבר הטל דינו כמים - כגון: להכשר טומאה. בכל זאת ראו לנכון למנותו כמשקה בפני עצמו. כך, למשל, בסימנם של שבעת המשקים: י"ד שח"ט ד"ם - האות מ' האחרונה מייצגת את המים, והט' את הטל (והשאר: יין, דבש, שמן, חלב, דם) - כיון שיש שהטל אינו נחשב כמים, כגון לענין שיעורו להוצאה בשבת - הטל שיעורו כדי לשוף את הקילור שנותנים על העין, והמים שיעורם כדי להדיח פני מדוכה. מסתבר שרק את הטל שמים על העין, כיון שהוא מזוקק יותר מאשר סתם מים.

ע"פ הערך טל בכרך יט