הרב מאיר ברלין (בר אילן) נולד ב־1880 בעיירה וולוז'ין , כבן זקונים לאביו הנצי"ב מוולוז'ין בנישואיו השניים, שכיהן כראש ישיבת וולוז'ין הנודעת, בה גם למד עד גיל 14 כשהתייתם מאביו. לאחר מכן עבר ללמוד בישיבת טלז אצל הרב אליעזר גורדון, ומאוחר יותר גם אצל רבי חיים סולוביצ'יק מבריסק, ואצל הרב יחיאל מיכל אפשטין, מחבר ערוך השולחן. בשנת ה'תרס (1902) נשא לאישה את ביילה, בתו של ר' טוביה רבינוביץ.

בשנת 1905  כיהן כציר בקונגרס הציוני השביעי בבזל כנציגם של הציונים באושמינה שברוסיה, ובכך החל את התקרבותו לציונות בכלל ולתנועת המזרחי בפרט. בהמשך עבר לברלין, שם היה מייסד ועורך העיתון "העברי", ששימש במה לרעיונות הזרם הציוני-דתי. בזכות פעלו בעיתון, יצא לו מוניטין כבעל מחשבה ודעה ברורה, כעיתונאי מוכשר וכמארגן מעולה. בשנת 1912  מונה למזכיר המזרחי העולמי, תפקיד שממנו פרש בעקבות מלחמת העולם הראשונה, שאילצה אותו להגר לארצות הברית, שם שימש כיו"ר הסתדרות המזרחי. ב-1914- הקים את הסניף האמריקני של המזרחי, ובשנים 1915–1926  כיהן כנשיא המזרחי בארצות הברית.

בשנת ה'תרע"א, 1911, קיבל הצעה לכהן ברבנות פתח תקווה, והתייעץ עם הראי"ה קוק אם לקבל את ההצעה.

בשנת ה'תרפ"ד ערך את ביקורו הראשון בארץ ישראל, ובשנת ה'תרפ"ו, 1926, עלה לארץ והתיישב בירושלים, שם שימש בשורה של תפקידים מרכזיים, כולל מזכיר המזרחי העולמי. הוא שימש כראש הוועד הפועל הציוני, והיה חבר במועצת המדינה הזמנית. בשנים 1942–1944 כיהן כיו"ר משותף של הקרן הקיימת לישראל.

בתש"ב (1942) ייסד הרב בר אילן שני מפעליים תורניים מונומנטאליים:

א) האנציקלופדיה התלמודית – מפעל עצום של כינוס, תמצות ועיבוד של כל עולם ההלכה היהודית.

ב) מכון התלמוד הישראלי השלם – מכון תורני שגולת הכותרת שלו הוצאת משנה ותלמוד בבלי עם שינויי נוסחאות וההדרת ראשונים.

לשני מפעליים אלו הקדיש הרב בר אילן את מירב זמנו ואונו בשנותיו האחרונות. הוא מינה את הרב שלמה יוסף זוין זצ"ל לעורך הראשי של האנציקלופדיה, ויחד ערכו את שני הכרכים הראשונים שלה.

בשנת  1946 לאחר השבת השחורה, נקבעה הנהלה זמנית של הסוכנות בארץ, שבה כיהן הרב בר-אילן יחד עם לוי אשכול וזלמן שזר.

הרב בר אילן נפטר בי"ט בניסן תש"ט (1949) ונקבר בבית הקברות סנהדריה. עד יומו האחרון היה פעיל בפעילות ציבורית, ושעות ספורות לפני פטירתו עוד נשא בבית העם שבירושלים נאום אחרון על ירושלים, שאין להפרידה מגוף המדינה.

בשנת 1955  הוקמה אוניברסיטת בר-אילן בהשראת דרכו הייחודית, ומקימיה, ראשי המזרחי בארצות הברית, החליטו לקראה על שמו, כאות תודה על פעלו למען היהדות הציונית הדתית בארצם. שנתיים קודם לכן, בשנת 1953 הוקמה הישיבה התיכונית נתיב מאיר, הקרויה אף היא על שמו. גם היישוב בית מאיר שבפרוזדור ירושלים קרוי על שמו. בירושלים ובערים רבות בישראל נקראו רחובות על שמו - , ובתי ספר דתיים רבים קרויים אף הם על שמו.