הגרש"י זוין זצ"ל

40 שנה לפטירתו​

הגרש"י זוין זצ"ל נולד בחנוכה תרמ"ז בעיר קאז'מירוב אשר בפלך מינסק שבבלרוסיה לאביו רב העיר הגה"ח ר' אהרן מרדכי זוין זצ"ל. משפחת זוין הייתה משפחה חסידית חבדי"ת מפלג קאפוסט. כבר בילדותו נתגלו בו כשרונות גדולים, ובהגיעו לגיל בר מצוה היה בקי במסכתות ב"ק וחולין. לאחר בר המצוה נשלח ע"י אביו ללמוד בישיבת מיר מפי ראש הישיבה הגאון ר' אליהו ברוך קמאי זצ"ל.  במיר התבלט בכישוריו ובהתמדתו ולמד בחברותא עם הג"ר יחיאל וינברג זצ"ל בעל ה"שרידי אש", שאף שהיה מבוגר ממנו בשלש שנים בחר בו לחברותא. בנוסף התיידד עם הגרא"י פינקל זצ"ל, לימים חתנו של הרב קמאי וראש הישיבה שלמד אף הוא באותה תקופה בישיבה. כבר בתקופה זו נתגלה בו כשרון הכתיבה – ולימים כשהוציא הגרא"י פינקל זצ"ל את שיעוריו של הרב קמאי בקונטרס "זכרון אליהו" ציין שחלקם נלקחו מתוך רשימות שרשם הגרש"י זוין זצ"ל.

לאחר חתונתו למד הגרש"י זוין זצ"ל בקיבוץ אברכים אצל האדמו"ר ר' שמריהו נח שניאורסון זצ"ל מברויבוסק, נכדו של ה'צמח צדק'. האדמו"ר נודע כאחד מגדולי האדמורי"ם ברוסיה ואלפים הסתופפו בצילו. הגרש"י זוין זצ"ל למד מהאדמו"ר חסידות בסגנון החבד"י, ולימים כאשר הוציאו נכדיו את מאמרי החסידות של סבם בספר "שמן למאור", ציינו בהקדמה שחלק מהמאמרים קבלו מהגרש"י זוין זצ"ל.

הגרש"י זוין זצ"ל הוסמך להוראה ע"י הרבנים הגאונים: רבי יוסף רוז'ין זצ"ל– הרוגצו'בער, רבי יחיאל מיכל אפשטיין זצ"ל בעל "ערוך השולחן", האדמו"ר שמריהו נח זצ"ל מבוברויסק, והאדמו"ר מרציצא זצ"ל.

לאחר שנפטר אביו התמנה הגרש"י זוין זצ"ל למלא את מקומו ברבנות העיר קאז'מירוב על אף גילו הצעיר -  בן שבע עשרה שנה. בשנים תרמ"ה-תרצ"ה כיהן ברבנות קאז'מירוב, קלימוב, מגלין ונובוזיבקוב - בכל המקומות עסק בהרבצת תורה, גמילות חסדים וביצור החינוך הדתי - והיה נערץ ואהוב מאוד על הציבור.

באותה תקופה התכתב עם גדולי התורה שבדור: הרוגיצו'בער זצ"ל, רבי איצלה מפונביז' זצ"ל, רבי שמעון שקופ זצ"ל, הג"ר אברהם מנחם שטינברג זצ"ל בעל המחזה אברהם רבה של ברודי ועוד. בנוסף השתתף בכל הקבצים התורניים שיצאו באותה תקופה, ומאמריו זכו להערכה רבה. כתיבתו לא הצטמצמה לדברי תורה בלבד, והוא כתב ופרסם מאמרי הגות והשקפה בעיתונות התקופה שבהם הביע את השקפת היהדות החרדית בשאלות השעה, והציע הצעות לחיזוק החינוך הדתי ושמירת חומות הדת.

בשנת תרע"ח - כשהוקמה הרפובליקה העממית של אוקראינה - נתמנה הרב כחבר הפרלמנט האוקראיני. בשנת תרע"ט התמנה לחבר המועצה היהודית הלאומית באוקראינה, ובשנת תר"פ לחבר ומזכיר הכנסייה הלאומית היהודית באוקראינה.

הכיבוש הסובייטי לא הרתיע את הגרש"י זוין זצ"ל מלהמשיך בהפצת תורה וחינוך יהודי תחת שלטון הסובייטים הקומוניסטים, והחל משנת תרפ"א ערך את המאסף התורני "יגדיל תורה" ביחד עם ידיד נפשו הרב יחזקאל אברמסקי זצ"ל בעל חזון יחזקאל רבה של סלוצק. בקובץ השתתפו חשובי הרבנים מכל העולם היהודי. בנוסף ערך בקייב את הקובץ המדיני "אחדות". בתרפ"ה הוצע לו לקבל את הרבנות המכובדת בעיר צ'רניגוב, אולם מכיון שבאותו זמן עסק בבניית מקוה בעיירתו, וחשש שעזיבתו תגרום להפסקת הבניה - סרב להצעה.

בשנת תרפ"ז יזם הרב שמואל קיפניס זצ"ל רבה של אובריטש אשר בצפון אוקראינה - כינוס של שבעים רבנים שכיהנו בברית המועצות לדון בשאלות הדת הבוערות. הגרש"י זוין זצ"ל מונה לאחד ממזכירי הועידה, ונאומיו והצעותיו המעשיות היו מאבני הפינה של הועידה. את נאום הסיום של הועידה הוא סיים במילים אלו: ובכחות מאוחדים, מאורגנים, ייקל עלינו להחזיק בתוקף בסיסמא שהיא האל"ף והתי"ו של החיים היהודיים, הסיסמא שעמה נולד היהודי ובה הוא מחזיר את נשמתו; בעבר, כשנולד ילד יהודי, היו באים ילדי ה'חדר' לקרוא קריאת-שמע ליד עריסתו של הרך הנולד. וכשיהודי עומד ח"ו סמוך ליציאת נשמה, שעתו תקפה עליו וכבר אינו יכול לומר "וידוי", עליו לכל הפחות להזדרז ולומר "שמע ישראל". תחי אם-כן הסיסמא היהודית הנצחית: "שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד"!

 

הגרש"י זוין עמד באותם ימים בקשרים הדוקים עם הרבי הריי"צ זצ"ל מלובאוויטש, שהיה באותם ימים נושא הדגל של הפצת ושמירת היהדות במדינה הסובייטית. קודם צאתו של הרבי מרוסיה, הקים הרבי מטה של ארבעה רבנים לעסוק מטעמו בהפצת היהדות בברית המועצות, ואחד מהארבעה היה הגרש"י זוין זצ"ל.

אולם התגברות רדיפות הדת של השלטונות הקומוניסטים, ומניעת האפשרות לקיום חיי תורה ומצוות, גרמו לגרש"י זוין זצ"ל לחפש כל דרך לצאת מברית המועצות ולעלות לארץ. לאחר מאמצים רבים הצליח ידידו הרב יחזקאל אברמסקי זצ"ל, שהצליח בעצמו לצאת מבריה"מ כבר בשנת תרצ"ב ולהגר ללונדון - לפדות את הגרש"י זוין זצ"ל מידי הסובייטים בסכום כסף גדול.

בשנת תרצ"ה יצא הגרש"י זוין זצ"ל את בריה"מ והגיע לארץ ישראל. בארץ הוא התיישב בתל-אביב, שם מונה לרבה של קהילת חב"ד בעיר. גם בארץ לא פסק מלסייע להצלה גשמית ורוחנית של יהודי בריה"מ. כתב בקביעות מאמרים בעיתון "הבוקר" ובשבועון "היסוד". במאמריו הרבה לעסוק במצב היהודים והיהדות ברוסיה הסובייטית. בנוסף פרסם בקביעות מדור בקורת על ספרים תורניים חדשים בעיתון "הצפה".

בשנת תרצ"ז התמנה הגרש"י זוין זצ"ל כמורה לתלמוד בבית המדרש למורים של המזרחי בירושלים, והעתיק את מקום מגוריו לירושלים.

בשנת תשי"ט קבל הגרש"י זוין זצ"ל הכרה לאומית, וזכה בפרס ישראל לספרות תורנית על ספריו הרבים, ובראש ובראשונה על כינון ועריכת האנציקלופדיה התלמודית.

משנת תשכ"ד עד פטירתו כהן הגרש"י זוין זצ"ל במועצת הרבנות הראשית לישראל, כאשר בסוף התקופה היה "זקן חברי מועצת הרבנות הראשית". גם בתפקידו זה תרם תרומה חשובה לדיונים ולהחלטות של המועצה, וזכה לכבוד רב ולהערכה מכל חברי המועצה. בשנת תשכ"ט הוענק לגרש"י זוין זצ"ל תואר "יקיר ירושלים". בשנת תשל"ו נוסד ועד רבני חב"ד בארה"ק - ובהוראת האדמו"ר רמ"מ מלויובאוויטש זצ"ל מונה הגרש"י זוין זצ"ל לאב"ד רבני חב"ד בארה"ק, תפקיד אותו מילא עד לפטירתו. האדמו"ר כיבד מאד את הגרש"י זוין זצ"ל, והוא מצידו התייחס אל האדמו"ר כחסיד לרבו.

הגרש"י זוין זצ"ל נסתלק לגנזי מרומים ביום כ"א אד"ר תשל"ח, ומנוחתו כבוד בחלקת הרבנים בהר המנוחות.

 

מורשתו הרוחנית

 

כשיסד הרב מאיר בר אילן זצ"ל את האנציקלופדיה התלמודית, פנה לגרש"י זוין זצ"ל לעמוד בראש המערכת מתוך אמונה כי רק ת"ח גדול שכמותו, בעל כשרון כתיבה ויכולת תמצות גאונית כשלו, יוכל להתמודד בהצלחה עם מפעל ענק של כינוס ועיבוד מחדש של כל ספרות ההלכה לדורותיה לפי ערכי הא-ב. לאחר התלבטות נענה הגרש"י זוין זצ"ל לאתגר ומאז במשך כ–35 שנה הפכה האנציקלופדיה התלמודית למרכז חייו של הגרש"י זוין זצ"ל. הוא יסד את תבניתה של האנציקלופדיה התלמודית, קבע את רשימת הערכים, הדריך את הכותבים, וערך בעצמו את כל הערכים בי"ב הכרכים הראשונים. במשך השנים קיבל הגרש"י זוין זצ"ל הצעות לתפקידים שונים, ובהם עמידה בראש חזית דתית מאוחדת לבחירות לכנסת ועוד. את כל ההצעות דחה הגרש"י זוין זצ"ל בעיקר בגלל מחויבותו ומסירותו לפרויקט הגדול של האנציקלופדיה התלמודית – שניתן לומר שהוא היה מפעל חייו שבו מיצה את כל גדלותו התורנית, כשרונותיו ויכולותיו, ובו השקיע את מיטב מרצו ואונו.

הרב יהושע הוטנר ז"ל, מנהלה של האנציקלופדיה התלמודית במשך למעלה משישים שנה, סיכם את תרומתו של הגרש"י זוין זצ"ל ביצירת האנציקלופדיה התלמודית במילים אלו:

"שלשים וחמש שנה ומעלה, החל מן האביב של שנת תש"ב ועד סמוך לפטירתו, עמד הגרש"י זוין בראש המערכת של האנציקלופדיה התלמודית כיוצר, מדריך ועורך, הטובע את כל ערכי האנציקלופדיה לגווניהם השונים במטבע שלו. כשר התורה שלט שלטון בלי מצרים בכל תחומי התורה כולה, מחז"ל ועד לגאונים ולראשונים. דומה שלא נפריז אם נאמר כי הגרש"י זוין לא זו בלבד שהיה יוצרו של סגנון הלכתי חדש, סגנון הריכוז והבהירות, אלא היה אף זה שגילה ופיתח את מחשבת ההלכה באור בהיר ומקרין. כך הפך להיות יוצרה של תקופה בספרות התורה שבעל פה מחז"ל ועד לימינו".

נוסף על עריכת האנציקלופדיה התלמודית כתב הגרש"י זוין זצ"ל מאמרים ורשימות רבים אותם פרסם בכתבי עת תורניים ובעיתונות הדתית.

מאמריו עסקו בנושאים הלכתיים שונים, בסקירה ובקורת של ספרות תורנית, בהגות ובדרוש.

את מאמריו אלו ועוד כינס בסדרת ספרים, שכולם היו בזמנם בבחינת חידוש בעולם הספר התורני, ודורות של ת"ח ומוקירי תורה למדו מהם. ניתן לומר שבספריו אלו התווה הגרש"י זוין זצ"ל דרך לכתיבה בהירה ומסודרת, ומסוגננת בשפה מודרנית המתאימה לדור החדש. מחברים רבים שבאו אחריו ניסו ללכת בדרך זו שסלל הרב.

ספריו שיצאו לאור הם:

סופרים וספרים (ג"כ) - סקירות וביקורות על ספרים תורניים שונים שפרסם הגרש"י זוין זצ"ל בבמות שונות.

אישים ושיטות - על שיטותיהם בלימוד של ראשי הישיבות בדורות האחרונים.

המועדים בהלכה - על סוגיות הלכתיות הנוגעות למועדי השנה.

לאור ההלכה - על נושאים שונים בהלכה.

ספורי חסידים (ג"כ) - ליקוט של סיפורים חסידיים מסודרים לפי פרשיות התורה ומועדי ישראל.

לתורה ולמועדים  - דרושים לפרשות השבוע, המבוססים ברובם על תורת חב"ד.