פרשת בלק


אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל

וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת. (כד יז)

ימות המשיח

היכן יש רמז לימות המשיח בתורה?

האם טבע העולם ישתנה בימות המשיח?

האמונה בביאת המשיח. המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה (רמב"ם מלכים פי"א ה"א). וכתב הרמב"ם (שם) שכל מי שאינו מאמין בו - שנסתפק בו, או שנתמעט אצלו מעלתו (עי' פירוש המשניות להרמב"ם סנהדרין בהקדמה לפרק חלק היסוד הי"ב) - או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבנו - והרי הוא בכלל אפיקורוס (עי' רמב"ם תשובה פ"ג ה"ח, ועי' פירוש המשניות שם שהוא מעיקרי האמונה, שהכופר בהם הוא כופר בעיקר והוא בכלל מין ואפיקורוס, ועי' ספר הגאולה להרמב"ן שער ב וספר העקרים מאמר ד פמ"ב וישועות משיחו ח"ב פ"ג ושו"ת חתם סופר חלק יורה דעה סי' שנו, אם האמונה בביאת המשיח היא מעיקרי הדת, או שהעיקר הוא האמונה בתורה ובנביאים) - שהרי התורה העידה עליו, שנאמר: וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ שָׁמָּה, אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ, וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ (דברים ל ג-ה).

ואלה הדברים המפורשים בתורה, כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים. ואף בפרשת בלעם נאמר כאן: אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת, וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל (במדבר כד יז-יח). ודרשוהו שניבא בשני המשיחים - במשיח הראשון שהוא דוד, שהושיע את ישראל מיד צריהם; ובמשיח האחרון שיעמוד מבניו, שמושיע את ישראל מיד בני עשיו (עי' רמב"ם שם בארוכה, וכעין זה במדרש אגדה ומדרש הגדול במדבר שם וברבינו בחיי שם על דרך המדרש). וכן בערי מקלט הוא אומר: וְאִם יַרְחִיב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ וְנָתַן לְךָ אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר דִּבֶּר לָתֵת לַאֲבֹתֶיךָ, וגו' וְיָסַפְתָּ לְךָ עוֹד שָׁלֹשׁ עָרִים עַל הַשָּׁלֹשׁ הָאֵלֶּה וגו' (דברים יט ח-ט), ומעולם לא היה דבר זה, ולא ציווה הקב"ה לתהו (רמב"ם שם ה"ב).

אף הכתוב: אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים וגו' (שמות כ ב), פירש הסמ"ק (סי' א) שכשם שאני רוצה שתאמינו בי שאני הוצאתי אתכם, כך אני רוצה שתאמינו בי שאני ה' אלקיכם ואני עתיד לקבץ אתכם ולהושיעכם. והוסיף, שמה שאמרו (שבת לא א) שבשעה שמכניסים אדם לדין לאחר מותו, שואלים אותו: צפית לישועה? - כאן כתובה מצוה זו.

האם ישתנה טבע העולם בימות המשיח? יעודי הנביאים שנאמרו לעתיד לבוא, נחלקו בהם אמוראים על איזה זמן נאמרו –

· לדעת ר' חייא בר אבא בשם ר' יוחנן: כל הנביאים לא נתנבאו - הטובות והנחמות לישראל - אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא נאמר: עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ (ישעיה סד ג. ברכות לד ב; שבת סג א; סנהדרין צט א).

· ולדעת שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד (ברכות שם; שבת שם; סנהדרין שם), שנאמר: כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ (דברים טו יא. ברכות שם; שבת שם. ועי' עבודת הקודש לר"ם ן' גבאי, הובא בשל"ה בית דוד, ונצח ישראל למהר"ל פ"נ-נב בדעת שמואל), והנחמות שנתנבאו הנביאים, לא לימות המשיח נתנבאו (רש"י שבת שם), אלא לעולם הבא (עי' פסחים שם וסנהדרין שם).

וכתב הרמב"ם (מלכים פי"ב ה"א-ה"ב): אל יעלה על הלב שבימות המשיח ייבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג. וזה שנאמר בישעיה (יא ו) - בנבואתו על ימות המשיח - וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ, משל וחידה וכו'. וכן כל כיוצא באלו הדברים בענין המשיח, הם משלים. ובימות המשיח יוודע לכל לאיזה דבר היו משל ומה רמזו בהם. אמרו חכמים: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד. ומכל מקום פסק (שבת פי"ט ה"א) כדעת החכמים שאין יוצאים בכלי מלחמה בשבת לרשות הרבים, שאין דינם כתכשיט, לפי שבטלים לימות המשיח, שנאמר: וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה (ישעיה ב ד ומיכה ד ג, בשינויים קלים. משנה שבת סג א). וכן כתב (תשובה פ"ח ה"ז) שכל הטובות שמתנבאים בהן הנביאים לישראל, אינן אלא לדברים שבגוף שנהנים בהם ישראל לימות המשיח בזמן שתשוב הממשלה לישראל. וכתב, שכן אמרו חכמים שכל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לימות המשיח (ועי' בכסף משנה שם שהשאיר בצ"ע שהרמב"ם כתב כאן כר' חייא בר אבא בשבת שם, ולעיל כתב כשמואל, ועי' לחם משנה שם ומעשה רוקח על הרמב"ם שם ושו"ת חיים שאל ח"א סי' צח, ועוד, מה שכתבו ליישב).

ועוד כתב (שם פ"ט ה"ב) שמפני זה נתאוו כל ישראל, נביאיהם וחכמיהם, לימות המשיח, כדי שינוחו ממלכיות שאין מניחות להם לעסוק בתורה ובמצוות כהוגן וימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, לפי שבאותם הימים תרבה הדעת והחכמה והאמת, מפני שאותו המלך - המשיח - שיעמוד מזרע דוד, בעל חכמה יהיה יותר משלמה ונביא גדול הוא קרוב למשה רבינו, ולפיכך ילמד כל העם ויורה אותם דרך ה' ויבאו כל הגוים לשומעו, שנאמר: וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וגו' (ישעיה ב ב; מיכה ד א (בשינויים קלים) כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם (ישעיה ב ג. ועי' כעין זה ברמב"ם מלכים פי"ב ה"ד ובפירוש המשנה סנהדרין פ"י ד"ה עתה, ובס' הגאולה לרמב"ן סוף שער ב וישועות משיחו ח"ב עיון א פ"ג, ושם י"ח יעודים לימות המשיח).[1]

[1] מתוך ע' ימות המשיח, כרך כד, פרקים א, ב

3 צפיות