פרשת בשלח



הכנה

ע"פ הערך הכנה בכרך ט באנציקלופדיה התלמודית


הרבה הלכות נלמדות מהפסוק "והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו". ראשית, יש ללמוד מכאן להתעסק בצורכי השבת קודם לשבת, ולהגיע לשבת מוכן. שנית, ניתן ללמוד מכאן שדברים שלא הוכנו מראש, לפני השבת, בשבת הן מוקצים ואסורים בשימוש ובטלטול.

עוד למדו מכאן חז"ל, שביום חול מכינים לקראת השבת, אבל בשבת אסור להכין ליום חול. משום כך אין רוחצים לאחר ארוחת שבת את הכלים שלא יהיה בהם עוד שימוש בשבת עצמה (בכוסות עוד ישתמשו, אבל לא בסירים ובצלחות). יש אינם מקפלים את טליתותיהם לאחר התפילה, כיון שזוהי הכנה להתעטפות הבאה בטלית, שתהיה רק ביום ראשון.

מחובת ההכנה בחול לשבת למדו חז"ל גם את האיסור להכין מיום-טוב לשבת שחלה מיד אחריה - למרות שביו"ט מותר לבשל, בכל זאת אסור לבשל אז לארוחות השבת. התירו זאת רק ע"י "עירוב תבשילין", פעולה שיש בה התחלת הכנה לשבת עוד מערב יום טוב (יום חמישי).

עד כה דיברנו על הכנות הנעשות בידי אדם. אבל לכאורה את זאת לא היה צריך פסוק זה להשמיענו, שהרי כבר אמר הכתוב "את אשר תאפו אפו". לכן למד האמורא רבה מכאן שגם דברים שהוכנו בידי שמים בשבת אסורים באותה שבת וגם ביום טוב שלאחריו, וכן להיפך (מיו"ט לשבת). זוהי הסיבה לאיסור המופיע בתחילת מסכת ביצה: "ביצה שנולדה ביום טוב".

14 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול