פרשת דברים


בישולי גויים

האם גוי יכול לשמש כטבח בבית או במלון או אולם שמחות של יהודי?

מבוסס על הערך: בשולי גויים, שבאנציקלופדיה התלמודית כרך ד.


מקור איסור בישול גוים וטעמו. דבר שבישלו גוי, אפילו בכלי כשר של ישראל, אסור באכילה (משנה עבודה זרה לה ב ורש"י ד"ה השלקות; רמב"ם מאכלות אסורות פי"ז ה"ט; טור ושולחן ערוך יורה דעה קיג א). ואין לאיסור זה עיקר מן התורה, אלא שחכמים אסרוהו (גמרא שם לח א; רמב"ם שם), כדי להתרחק מן הנכרים שלא יתערבו בהם ישראל ויבאו לידי חתנות (רש"י שם לה ב וביצה טז א ד"ה אין בהם; רמב"ם שם; תוס' עבודה זרה לז ב ולח א; רמב"ן ומאירי שם), או כדי שלא יהיה ישראל רגיל אצלו במאכל ובמשתה ויאכילנו דבר טמא (רש"י שם לח א; אור זרוע ע"ז סי' צא בשם רשב"ם). והסמיכו חכמים האיסור על הכתוב כאן: אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי - מה מים שלא נשתנו מברייתם על ידי אש, אף אוכל שלא נשתנה מברייתו על ידי אש (ר' שמעון בן יוחאי בירושלמי שבת פ"א ה"ד וע"ז פ"ב ה"ח; ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן בבבלי ע"ז לז ב). ואינה אלא אסמכתא, שהרי לא הוזכר בכתוב שינוי שעל ידי האש, וסתם שינוי מברייתו, כגון חיטים וטחנן, הרי מותר (גמ' שם לח א).

דעת התוספות (ע"ז לח א) בשם הר"ר אברהם ב"ר דוד, המרדכי (סי' תתל) בשם ר"א דאורליינש, רבנו ירוחם (נתיב יז ח"ז בשם ר"י, ושלזה הסכימו רוב הפוסקים) והטור (שם בשם הר"א) שלא אסרו בישולי גוים אלא כשבישל הגוי בביתו; אבל דבר שבישלו בבית ישראל - מותר, לפי שאין לחשוש בו לא לחתנות, ולא שמא יאכילנו דבר טמא. והב"ח (שם) הסביר שכיון שסמכו חכמים האיסור על הכתוב אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וגו', הרי בכתוב מדובר על אוכל הבא מבית נכרי. אבל התוספות (שם) בשם ר"ת, המרדכי (שם) בשמו, הרמב"ם (בפירוש המשנה ע"ז שם), המאירי (לח ב), הכל בו (סי' ק), הטור והשולחן ערוך (שם) חולקים וסוברים שלא חילקו חכמים בין רשות ישראל לרשות הגוי, ולעולם יש לחשוש שמא לא יזהר, בבית ישראל כמו בבית הגוי. והאיסור והיתר (כלל מג דין ג, הובא בדרכי משה ובב"ח שם) כתב שבדיעבד נוהגים לסמוך על המתירים.

הדברים האסורים בבישול גוים. לא כל הדברים אסורים משום בישולי גוים, ונחלקו אמוראים בדבר - בסורא אמרו: אמר רב שמואל בר יצחק אמר רב: כל דבר הנאכל כמו שהוא חי, אין בו משום בישולי גוים (ע"ז לח א, ובירושלמי שבת פ"א ה"ד: ר' יוסי בר בון בשם רב), שלא אסרו אלא כשבישול הגוי הכשירו לאכילה (רשב"א בתורת הבית הארוך בית ג שער ז). ובפומבדיתא אמרו: אמר רב שמואל בר יצחק אמר רב: כל שאינו עולה על שולחן מלכים ללפת בו את הפת, אין בו משום בישולי גוים (ע"ז שם), שעיקר הגזירה היא משום חתנות, שלא יזמינו הגוי אצלו בסעודה, ודבר שאינו עולה על שולחן מלכים לאכול בו את הפת