פרשת האזינו



"כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹקֵינוּ" (לב, ג)

ברכת התורה

האם מי שישן ביום צריך לחזור ולברך ברכת התורה?

האם מי שער כל הלילה מברך ברכת התורה בבוקר?


חיוב ברכת התורה. הקורא בתורה חייב לברך לפניה מן התורה, שנאמר כאן: כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹקֵינוּ (ברכות כא א), שכשבא משה לפתוח בדברי שירה אמר להם לישראל אני אברך תחילה, ואתם ענו אחרי אמן: כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא בברכה, אתם הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹקֵינוּ באמן (רש"י שם). וכתב השאגת אריה (סי' כד) שדרשה גמורה היא זו ולא אסמכתא, וכן דעת כמה ראשונים שברכת התורה מן התורה (עי' רשב"א ברכות מח ב ומאירי שם כא א והחינוך מצוה תל, ועוד). והרמב"ן (בספר המצות בהוספותיו למצות עשה מצוה טו) מנה אותה במנין המצות, וכתב שגדר המצוה הוא שנצטוינו לברך להשם יתברך בכל עת שנקרא בתורה, להודות לו על הטובה הגדולה שעשה עמנו, שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו וציונו לעסוק בה כדי שנדע את המעשים הרצויים שבעשייתם ננחל חיי עולם.

הלימוד. המתפלל ואומר פסוקים לא לשם לימוד אלא דרך תחנונים וריצוי, נחלקו ראשונים בדבר: דעת שבלי הלקט (סי' ה) בשם הראב"ד והבית יוסף (סי' מו) בשם ארחות חיים שהכתובים בכלל תורה הם, והרי זה בכלל מה שאמרו (ברכות יא ב): למקרא צריך לברך. אבל דעת מהר"ם מרוטנבורג (מובא בשבלי הלקט שם ובאגור הלכות תפלה) והרמ"א (בשולחן ערוך מו ט) שאין צריך לברך.

המהרהר בדברי תורה אינו צריך לברך, שהרהור אינו כדיבור (אגור הל' תפלה ע"פ תוס' כ ב; שו"ע מז ד), והוא הדין שיכול לפסוק דין בלא נתינת טעם לדברים בלי ברכת התורה (רמ"א בשו"ע שם ע"פ ר"ן שבת פ"א). אבל דעת הגר"א (ס"ק ב) שאף על פי שהרהור אינו כדיבור, מכל מקום ההרהור עצמו בדברי תורה מצוה היא, שנאמר בתורה: וְהָגִיתָ בּוֹ (יהושע א ח), והיינו בלב, כמו שכתוב: וְהֶגְיוֹן לִבִּי (תהלים יט טו), וכל שכן לפסוק דין בלא טעם, שדומה למקרא ולקריאה בתורה בצבור.

הכותב דברי תורה, אף על פי שאינו קורא, צריך לברך (אבודרהם, הביאו ב"י; שו"ע שם), ואף על פי שעל הרהור אינו מברך, כתיבה עדיפה מהרהור, שעושה מעשה (לבוש שם), או שדרך הכותב להוציא תיבות מפיו בשעת הכתיבה (חיי אדם כלל ט סי' יא ע"פ תלמידי רבנו יונה ברכות ריש פ"ב). אבל דעת הט"ז (ס"ק ב) ושולחן ערוך הרב (שם) שהכתיבה אינה עדיפה מהרהור, ולכן העלו למעשה שראוי לכל כותב בדברי תורה שיוציא מפיו קצת תיבות להינצל מברכה לבטלה.

הפסק. ברכת התורה פוטרת את הלימוד של כל היום, שאף אם הפסיק מלימודו והתעסק בעסקיו וחזר ללימודו, אינו צריך לחזור ולברך, שכיון שחייב ללמוד כל היום אין זה הפסק (תוס' ברכות שם; רא"ש שם; טוש"ע מז י), אלא שיש אומרים שדווקא במי שתורתו אומנותו ואינו מבטל אלא כשצריך לחזר אחר פרנסתו, ומיד אחר שעשה צרכי פרנסתו חוזר ללימודו, אז אינו נקרא היסח הדעת, אבל כשאין דעתו לחזור ללימודו, אלא בדרך מקרה עסק בלימוד, צריך לברך (שו"ת הרא"ש כלל ד סי' ב, ופירוש ב' ברא"ש ברכות סי' יג ובתוס' ר"י החסיד שם), ויש אומרים שאפילו מי שאינו רגיל ללמוד אין צריך לחזור ולברך (פירוש א' ברא"ש ובר"י החסיד שם).

שינה ומרחץ ובית הכסא, כתבו ההגהות מיימוניות (תפלה פ"ז ה"י) והאגור (הל' תפלה) בשם רבנו שמחה שהם נחשבים הפסק לברכת התורה, לפי שאי אפשר ללמוד כשהוא ישן, ובמרחץ ובבית הכסא אסור ללמוד אפילו בהרהור, ולכן אם חזר ולמד אחר כך חוזר ומברך. אבל נחלקו עליו ההגהות מיימוניות (שם) בשם מורו והאגור (שם) בשם מהר"ח והשולחן ערוך (שם י), וכתבו שאינם חשובים הפסק, אם משום שגם אז אינו מסיח דעתו מללמוד (הגהות מיימוניות שם), או משום שגם בבית הכסא צריך להרהר בדברים השייכים שם (אגור שם; מגן אברהם ס"ק י), וכן בבית המרחץ צריך לנהוג בדינים השייכים שם (מג"א שם), וכן נהגו שלא לברך אחר מרחץ ובית הכסא (בדק הבית להב"י שם). ושינה שאמרו שאינה מפסקת, נחלקו באיזו שינה: הרא"ש (ברכות שם ובשו"ת כלל ד סי' ג) ומהר"ם מרוטנבורג (בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תתכא) וההגהות מיימונית (שם) והטור (שם) סוברים שדווקא כמו שרגילים להתנמנם מיושב על אצילי הידים, אבל שינת קבע מפסקת, וצריך לחזור ולברך אחר כך, אבל דעת האגור (שם בשם אביו) שאף שינת קבע אינה מפסקת, לפי שברכת התורה היא כברכת השחר, שלא תיקנו חכמים אלא פעם אחת ביום. וכתב השולחן ערוך (שם יא) שכן נהגו שלא לברך אפילו אחר שינת קבע (ועי' משנה ברורה ס"ק כה בשם כמה אחרונים שדעתם לברך).

דעת רבנו תם (בתוס' ברכות שם) והמרדכי (שם סי' כט) בשם הר"מ שאפילו שינת קבע של הלילה אינה מפסקת, והמשכים ללמוד קודם אור השחר אינו מברך ברכת התורה, שברכת התורה של אתמול שחרית פוטרת עד שחרית אחרת, אבל רוב הראשונים סוברים ששינת הלילה מפסקת, והמשכים ללמוד מברך ברכת התורה (תוס' שם; רא"ש שם ובשו"ת כלל ד; אגור שם; שו"ת תרומת הדשן כתבים סי' קכג; טוש"ע שם יג).

אם לא ישן בלילה ולמד, הלילה הולך אחר היום שעבר, ואינו צריך לחזור ולברך (תר"י שם; רא"ש ברכות שם; שו"ע שם יב). היה נעור כל הלילה, נחלקו אחרונים: יש אומרים שצריך אחר כך בבוקר לברך ברכת התורה, שחכמים קבעו ברכה זו בכל יום כמו ברכות השחר (עי' מג"א ס"ק יב שכן נוטה לומר לפי מה שנהגו ששינת קבע ביום אינה מפסקת, וכן דעת אליהו רבה שם), ויש אומרים שאין צריך לברך, שאין כאן הפסק והיסח הדעת (פרי חדש שם; באור הגר"א ס"ק יא לפי הדעה ששינת קבע מפסקת, ועי' שו"ע הרב שם ז שתלה ג"כ בשתי הדעות הנ"ל של שינת קבע ביום).[1]

[1] מתוך ע' ברכת התורה, כרך ד, פרקים א, ב, ג

0 צפיות