פרשת האזינו



"כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹקֵינוּ" (לב, ג)

ברכת התורה

האם מי שישן ביום צריך לחזור ולברך ברכת התורה?

האם מי שער כל הלילה מברך ברכת התורה בבוקר?


חיוב ברכת התורה. הקורא בתורה חייב לברך לפניה מן התורה, שנאמר כאן: כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹקֵינוּ (ברכות כא א), שכשבא משה לפתוח בדברי שירה אמר להם לישראל אני אברך תחילה, ואתם ענו אחרי אמן: כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא בברכה, אתם הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹקֵינוּ באמן (רש"י שם). וכתב השאגת אריה (סי' כד) שדרשה גמורה היא זו ולא אסמכתא, וכן דעת כמה ראשונים שברכת התורה מן התורה (עי' רשב"א ברכות מח ב ומאירי שם כא א והחינוך מצוה תל, ועוד). והרמב"ן (בספר המצות בהוספותיו למצות עשה מצוה טו) מנה אותה במנין המצות, וכתב שגדר המצוה הוא שנצטוינו לברך להשם יתברך בכל עת שנקרא בתורה, להודות לו על הטובה הגדולה שעשה עמנו, שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו וציונו לעסוק בה כדי שנדע את המעשים הרצויים שבעשייתם ננחל חיי עולם.

הלימוד. המתפלל ואומר פסוקים לא לשם לימוד אלא דרך תחנונים וריצוי, נחלקו ראשונים בדבר: דעת שבלי הלקט (סי' ה) בשם הראב"ד והבית יוסף (סי' מו) בשם ארחות חיים שהכתובים בכלל תורה הם, והרי זה בכלל מה שאמרו (ברכות יא ב): למקרא צריך לברך. אבל דעת מהר"ם מרוטנבורג (מובא בשבלי הלקט שם ובאגור הלכות תפלה) והרמ"א (בשולחן ערוך מו ט) שאין צריך לברך.

המהרהר בדברי תורה אינו צריך לברך, שהרהור אינו כדיבור (אגור הל' תפלה ע"פ תוס' כ ב; שו"ע מז ד), והוא הדין שיכול לפסוק דין בלא נתינת טעם לדברים בלי ברכת התורה (רמ"א בשו"ע שם ע"פ ר"ן שבת פ"א). אבל דעת הגר"א (ס"ק ב) שאף על פי שהרהור אינו כדיבור, מכל מקום ההרהור עצמו בדברי תורה מצוה היא, שנאמר בתורה: וְהָגִיתָ בּוֹ (יהושע א ח), והיינו בלב, כמו שכתוב: וְהֶגְיוֹן לִבִּי (תהלים יט טו), וכל שכן לפסוק דין בלא טעם, שדומה למקרא ולקריאה בתורה בצבור.

הכותב דברי תורה, אף על פי שאינו קורא, צריך לברך (אבודרהם, הביאו ב"י; שו"ע שם), ואף על פי שעל הרהור אינו מברך, כתיבה עדיפה מהרהור, שעושה מעשה (לבוש שם), או שדרך הכותב ל