פרשת חקת


זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה. (יט ב)

רש"י: לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר: מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה? לפיכך כתב בה חקה - גזרה היא מלפני אין לך רשות להרהר אחריה.

חוקי התורה וטעמי המצוות

למה לא גילתה התורה טעמי החוקים?

האם מותר לנו לדרוש טעמים למצוות?

טעמי החוקים. מצוות התורה - יש שנקראו חוקים ויש שנקראו משפטים. וכן דרשו בתורת כהנים (אחרי פי"ג) ובברייתא (יומא סז ב): אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ (ויקרא יח ד): משמע דברים המיושרים ושהדין נותן לעשותם (רש"י יומא שם) - דברים שאלמלא נכתבו דין הוא שייכתבו, ואלו הן: עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים וגזל וברכת השם; וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ (ויקרא שם): משמע שאינם אלא גזירת מלך (רש"י שם), שאין טעם לדבר (רש"י בראשית כו ח ויקרא יט יט) - דברים

שהשטן, היינו יצר הרע, משיב עליהם, ואומות העולם משיבים עליהם. ואלו הן: אכילת חזיר ולבישת שעטנז וחליצה וטהרת המצורע ושעיר המשתלח ועוד. ושמא תאמר מעשה תוהו הם, תלמוד לומר: אֲנִי ה' (ויקרא יח ה) - אני ה' חקקתים, ואין לך רשות להרהר בהם. וכן מצינו בכמה מצוות שנאמר בהן "חקה" מטעם זה, כגון כלאים ופרה אדומה ועוד (ועי' רמב"ם סוף מקואות שאף הטומאות והטהרות הן מכלל החוקים).

אמר ר' יצחק (סנהדרין כא ב): מפני מה לא נתגלו טעמי תורה? – כגון, למה נאסרו לבישת שעטנז ואכילת חזיר וכיוצא בהן? (רש"י שם) - שהרי שתי מקראות נתגלה טעמם ונכשל בהם גדול העולם, שנאמר במלך: וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ (דברים יז יז), וכן: רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה (שם שם טז), ואמר שלמה: אני ארבה ולא אסור, אני ארבה ולא אשיב. ומכל מקום מצינו כמה מצוות שנתפרשו טעמיהן בתורה, כגון שבת: כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וגו' (שמות כ י), וכן ציצית: לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וגו' (במדבר טו מ), והנחת תפילין: לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ וגו' (שמות יג ט), וישיבת סוכה: לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו' (ויקרא כג מג). ופירש המאירי (סנהדרין כא ב ובחיבור התשובה עמ' 415) שמצוות אלו והדומות להן שנתגלה טעמן מפני סיבות שעברו - שהיו בעבר - אין לחוש בהן למכשול. וכתב הרשב"א (שו"ת ח"א סי' צד) שאף המצוות שנתפרשו טעמיהן בתורה אין הטעמים תכלית הכוונה בהן, והדברים הנעלמים הרמוזים בתורה אין להם תכלה, והוא שאמר דוד: לְכָל תִּכְל