פרשת יתרו



הלכה למשה מסיני

ע"פ הערך הלכה למשה מסיני בכרך ט באנציקלופדיה התלמודית


זהו כינויין של הלכות, שכמו כל התורה ניתנו למשה בהר סיני, אך אינן כתובות ואינן נלמדות מן הכתוב, אלא מקובלות עלינו דור אחר דור, שכך שמע משה רבנו מפי הגבורה בהר סיני, ומסרן לישראל. עד כדי כך חזקה היא המסורת, שיש הסובר (הרמב"ם) שבהלכה למשה מסיני אין מחלוקת.

ומה ההבדל בין הלכה למשה מסיני לבין כל הלכה אחרת שהיא מדאורייתא (מן התורה)? כידוע, ספק דאורייתא לחומרא, בעוד שספק דרבנן לקולא. מהו הדין בספק בהללמ"מ? ולדוגמא: שיעורים ומידות (כזית וכביצה, אמה וטפח וכו') הם הלכה למשה מסיני. כיום יש לנו ספק כיצד לתרגם שיעורים אלו למידות ימינו (שיעורי חזון-איש ושיעורי ר' חיים נאה). כיצד עלינו לנהוג באורכו של הלולב, בנפחה של המצה וכדו'?

בדעת הרמב"ם הבינו רבים (רמב"ן, ריב"ש) שבספק בהללמ"מ ניתן להקל, אבל הם עצמם חלקו עליו, ולדעתם יש להחמיר. כיון שהרמב"ם סובר שבכל ספק דאורייתא מעיקר הדין היינו יכולים להקל, ורק חכמים הם שחייבו אותנו להחמיר בכך, הרי שניתן לבאר שחכמים לא חייבו זאת בהלכה למשה מסיני. ואם כך, לדעתו ניתן היה לכאורה להקל בשיעורו של הלולב (אף כשמצוותו מדאורייתא: ביום הראשון של סוכות), ולמודדו לפי השיעור הנמוך יותר. אלא שהרמב"ם עצמו בפירוש המשניות מקוואות ו,ו מביא שכשהמצוה עצמה עיקרה מדאורייתא, והספק הוא רק בשיעור – יש להחמיר.

11 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול