פרשת מטות


"אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת הַנְּחֹשֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת, כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם" (לא, כב-כג)


הגעלת כלים

האם הגעלה מועילה בכלי זכוכית ובכלי פורצלן?

על פי הערך: חזקת שררה, שבאנציקלופדיה התלמודית כרך יד


מהות הגעלת כלים ומקורה. הגעלה פירושה הפלטה (רש"י איוב כא י; רמ"א בשולחן ערוך אורח חיים תנא ג), שמפליטה הבלוע שבתוך הכלי (רמ"א שם), מלשון שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִל (איוב שם).

כל כלי שנבלע בו איסור, כבולעו כך פולטו (פסחים ל ב; עבודה זרה עה ב), וכפי תשמישו הכשרו (טור ושולחן ערוך או"ח תנא ה ויורה דעה קכא א), שאם השתמשו בכלים בדבר איסור צונן, כגון כוסות וקיתוניות וצלוחיות, מדיחם במים, השתמשו בהם בחמים, כגון יורות - סירים גדולים - וקומקומים וכיוצא, מגעילם במים רותחים, השתמשו בהם על ידי האש, כגון השפודים והאסכלאות וכיוצא, מלבנם באש (משנה ע"ז שם ורש"י וברייתא שם; רמב"ם מאכלות אסורות פי"ג ה"ג; טוש"ע יו"ד שם).

למדים דין ההגעלה מהאמור בכלי מדין כאן: אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת הַנְּחֹשֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת, כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר וגו' וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם, ופירשו רש"י ורמב"ן (על התורה כאן): כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ, מה שדרך תשמישו על ידי הרתחה וחימום יגעילנו בחמים, ומה שתשמישו על ידי צלי ילבנו באש, וביאר הרמב"ן שלכן הוזכרו בכתוב ברזל ונחשת וכסף וזהב שדרך תשמישם באש ממש, ובדיל ועופרת שדרך תשמישם על ידי מים חמים, וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ, היינו כל דבר שאין תשמישו על ידי האש, כגון כוסות וצלוחיות, שתשמישם בצונן - ולא בלעו איסור (רש"י שם) - תעבירו במים, תדיחו אותם במים לשפשפם יפה עד שתסיר השמנונית שדבקה בהם מן האיסור שנשתמש בהם (רמב"ן שם ע"פ הספרי).

בכלי חרס. התורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו - גיעולו - לעולם (פסחים ל ב, ויש גורסים: דופנו, עי' ע"ז לד א ודקדוקי סופרים פסחים שם), שכן בכלי מתכות שהיו במדין נאמר: תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ, וכן בחטאת