פרשת ראה


"וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ כָּל הַיָּמִים" (יד, כג)

מעשר שני

האם אפשר לקיים מצות אכילת מעשר שני בעיר העתיקה של ירושלים בזמן הזה?

מבוסס על הערך: אכילת מעשר שני, מתוך האנציקלופדיה התלמודית כרך א, פרקים א, ב, ג


מצות אכילתו. מצות עשה מן התורה לאכול מעשר שני בירושלים, שנאמר כאן: וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. מעשר שני ניתן לאכילה ולשתיה (מעשר שני פ"ב מ"א; רמב"ם מע"ש פ"ג ה"י), שנאמר: וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ, ונאמר: וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר (כאן כו), הרי שגם שתיה אמורה (רע"ב שם). ואף לסיכה ניתן (מעשר שני שם), שהסיכה בכלל שתיה (רמב"ם שם ע"פ יומא עו ב).

מעשר שני, אוכל דבר שדרכו לאכול, ושותה דבר שדרכו לשתות, וסך דבר שדרכו לסוך, ולא יסוך יין וחומץ, אבל סך הוא את השמן (מעשר שני שם מ"א; רמב"ם שם הי"א). ולא יאכל דבר שלא כדרך אכילתו, כגון ירקות בלתי שלוקים או פירות מבושלים (פירוש המשניות לרמב"ם שם). ולא יסחוט פירות להוציא מהם משקים, כגון לעשות מתמרים דבש ומתפוחים מיץ, חוץ מזיתים וענבים בלבד (תרומות פי"א מ"ג; רמב"ם שם).

מקום אכילתו. כל האוכל כזית מעשר שני חוץ לחומת ירושלים לוקה (משנה מכות יז א; רמב"ם מעשר שני פ"ב ה"ה), שנאמר (דברים יב יז-יח): לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וגו' כִּי אִם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ וגו' אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ (גמרא שם וכריתות ד ב; רמב"ם שם), והכתוב במעשר שני מדבר, שאילו שאר המעשרות ניתנים ללוים או לעניים (עי' חינוך מצוה תמב), ועוד ששאר מעשרות אינם טעונים מקום מיוחד לאכילתם (יראים השלם סי' פב).

אינו לוקה מן התורה על אכילתו חוץ לחומה אלא אחר שנכנס כבר לחומת ירושלים ויצא, שנאמר: לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ, ונאמר: לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ, כל מקום שאין קוראים בו: לפני ה' אלקיך תאכלנו, אין קוראים בו: לא תוכל לאכל בשעריך (מכות יט ב; רמב"ם שם ה"ו). אבל אם אכלו קודם שנכנס לירושלים מכים אותו מכת מרדות מדרבנן (רמב"ם שם), לפי שהוא עובר בעשה, שנאמר: וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ (דברים יד כה), הרי שבלא פדיה אסור (תוס' שם ד"ה אמר וכסף משנה שם לדעת הרמב"ם). ועובר אף בלאו הבא מכלל עשה, שנאמר: כי אם לפני ה' וגו' תאכלנו, שמשמעותו: ולא במקום אחר (ריטב"א מכות יט ב).

יצא חוץ למחיצתו וחזר מותר באכילה, שדרשו (חולין סח ב; רמב"ם פ"ב ה"ט): בשעריך הוא שלא תאכל, אבל יצא חוץ למחיצתו וחזר מותר.

איסור אכילתו בטומאה. אסור לאכול מעשר שני בטומאה והאוכלו לוקה, שנאמר: וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא (דברים כו יד), בין שהמעשר טמא והאוכל טהור, בין שהמעשר טהור והאוכל טמא (רמב"ם מע"ש פ"ג ה"א). וביאר הרמב"ם (בספר המצוות סוף שרש ח) שאף על פי שלא בא הלאו בלשון אזהרה, מכל מקום מאחר שציונו שנשלול מנפשותינו ונאמר לא עשיתי כך וכך ידענו בהכרח שהפועל כך וכך מוזהר ממנו. והוסיף החינוך (מצוה תרט) שכיון שנאמר בסוף הפסוק: שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה' אֱלֹקָי עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי (דברים שם), הרי שהוזהרנו על זה. אולם דעת הרמב"ן (בהשגותיו שם) שאין זו אזהרה אלא סיפור דברים, ולמד אזהרתו מפסוקים אחרים.

אינו לוקה על אכילתו בטומאה אלא כשהוא אוכלו בירושלים (רמב"ם שם ה"א), אבל אם אכלו חוץ לירושלים בטומאה, מכים אותו מכת מרדות מדבריהם, כאוכל חוץ לחומה - שלא בטומאה - לפני שנכנס לירושלים (רמב"ם שם).

בזמן הזה. אף על פי שמעשר שני נוהג בין בזמן שבית המקדש קיים ובין בזמן שאין בית המקדש קיים, אינו נאכל בירושלים אלא בפני הבית, שנאמר כאן: מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ, מפי השמועה למדו: מה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית, אף מעשר שני לא יאכל אלא בפני הבית (רמב"ם מעשר שני פ"ב ה"א ע"פ מכות יט א). ודעת ספר התרומה (הלכות ארץ ישראל) שאם הפירות לא הוכשרו לקבל טומאה מותר לאכלם בירושלים, ותמהו עליו הסמ"ג (עשה קלו) והב"ח (יורה דעה סי' שלא, ועי' כסף משנה שם).[1]

[1] מתוך ע' אכילת מעשר שני, כרך א, פרקים א, ב, ג

3 צפיות