פרשת שופטים

"כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר" (דברים כ, יט)

בל תשחית

האם מותר לכרות עץ כדי לבנות במקומו דבר ששוה יותר?

מבוסס על הערך: בל תשחית, שבאנציקלופדיה התלמודית כרך ג

האיסור. אסור לקצוץ אילן מאכל, שנאמר כאן: כִּי תָצוּר אֶל עִיר וגו' לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת. ולא במצור בלבד, אלא בכל מקום כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה (רמב"ם מלכים פ"ו ה"ח ע"פ בבא קמא צא ב). ולא האילנות בלבד, אלא כל דבר אסור להשחית, ולכן כל המשבר כלים וקורע בגדים והורס בנין וסותם מעין ומאבד מאכלים דרך השחתה עובר בבל תשחית (רמב"ם שם ה"י ע"פ שבת קכט א בכלים וקדושין לב א בבגדים ויבמות מד א ב במעין ושבת קמ ב במאכלים). וכן כל כיוצא בזה המקלקל דבר שראוי ליהנות בו בני אדם (שו"ע הרב שם).

ההשחתה. לא בלבד המשחית בידים, אלא אף הגורם לכך עובר בבל תשחית, שכן אמרו בספרי: לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן, אין לי אלא בברזל, מנין שאף למשוך ממנו אמת המים, תלמוד לומר: לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ, בכל דבר, היינו שלא ימנע אמת המים מן העץ כדי שיתייבש (רמב"ם שם ה"ח).

לא אסרה התורה אלא דרך השחתה וקלקול, אבל אם הוא משחית על מנת לתקן מותר, כגון שקוצץ אילן כדי שלא יזיק לאילנות אחרים (רמב"ם שם ה"ח ע"פ ב"ק צב א) הטובים ממנו (שולחן ערוך הרב שם ע"פ ב"ק שם), או שקוצץ כדי שלא יזיק לשדה אחר (רמב"ם שם ע"פ בבא בתרא כה ב), או שדמיו יקרים וכדאי לקוצצו לבנין (שם ע"פ ב"ק שם), או שצריך למקומו של האילן (רא"ש ב"ק פ"ח סי' טו), כגון שצריך לבנות בית על אותו מקום (ט"ז יורה דעה סי' קטז ס"ק ו), והבית מעולה בדמיו יותר מן האילן (שו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' עו, ועי' שו"ת חות יאיר סי' קצה שלהרחיב חצרו ולצורך טיול ותוספת אור וריוח בעלמא אסור), או שמאפיל על החלון (שו"ע הרב שם; שו"ת חות יאיר שם), וכל כיוצא באלו בקלקולי שאר דברים (שו"ע הרב שם), כגון שהורג כלב שמזיקו ומפסיד המאכל אף על פי שאינו נושך (ים של שלמה ב"ק פ"י סי' לז; ט"ז שם). ואין צריך לומר אם מקלקלו על מנת לתקן גוף האדם, כגון ששורף כסא ושולחן להתחמם בהם, אם אין לו עצים אחרים (שבת קכט א, ועי' שו"ע הרב שם).

המשחית לצורך מצוה אין בו משום בל תשחית, שנדחה איסור זה מפני המצוה, שהרי ציוו חכמים לקרוע על המת (שלטי הגבורים עבודה זרה פ"א בשם מהר"פ), וכן מצינו שעוקרים בהמות על מלכים שמתו לכבודם, ושורפים בגדים על המלכים ועל הנשיאים (עי' ע"ז יא א), שאיסור בל תשחית נדחה מפני כבוד מלך ונשיא (תוס' בבא מציעא לב ב ד"ה מדברי), ועוד שאין כאן השחתה כלל, שכל העושה לכבודו של מלך ונשיא אין זו דרך השחתה, כשם שמותר לקבור מת בתכריכים אפילו של מאה מנה (תוס' ע"ז שם ד"ה עוקרין). וכן אמרו שרשות היה לאיש הר הבית לשרוף את כסותו של הישן על משמרתו (מדות פ"א מ"ב), שכיון שעושה משום קנס הרי זה כמו לצורך ולא להשחתה (תפארת ישראל שם). ואף משום הידור מצוה אינו עובר על בל תשחית, כגון אם רוצה לגנוז דף מספר תורה שאינו יפה כל כך, אף על פי שאין בו טעות (ספר חסידים סי' תתעט).

המשחית כלים כדי להטיל אימה על בני ביתו, נחלקו ראשונים: התוספות (קדושין לב א ד"ה רב יהודה) וההגהות מיימוניות (מלכים פ"ו ע"פ שבת קה ב) סוברים שאין בן משום בל תשחית, אבל הסמ"ק (סי' קעה) והחינוך (תקכט) סוברים שלא הותר אלא בכלים שבורים, שמראה עצמו כאילו כועס עליהם, אבל כלים שלמים אסור.

סכנה בקציצת אילן. מלבד האיסור שיש בקציצת אילנות, יש בדבר גם משום סכנה, ואמר ר' חנינא: לא מת שבחת בני אלא מפני שקצץ תאנה בלא זמנה (בבא קמא צא ב, ועי' בבא בתרא כו א, ועי' ט"ז יו"ד קטז ס"ק ו). וכתבו אחרונים שאפילו באופן המותר מצד הדין, כגון שצריך לבנין או למקומו וכיוצא, מכל מקום יש להיזהר בדבר משום חשש סכנה (עי' ספר חסידים בצוואת ר' יהודה החסיד סי' מה ובהגהות מהרש"ם מברעזאן לספר חסידים שם בהוצאת הרב ראובן מרגליות, ועי' שו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' עו). ואמרו במדרש (שמות רבה פל"ה) שלפיכך ציוה הקב"ה לעשות המשכן מעצי שטים, ללמד דרך ארץ שאם ירצה אדם לבנות ביתו לא יבנה מאילן העושה פירות, ובפרקי דרבי אליעזר (פל"ד) נאמר שבשעה שכורתים עץ שעושה פרי קולו הולך מסוף העולם ועד סופו.[1]

[1] מתוך ע' בל תשחית, כרך ג. פרקים א, ב