פרשת תרומה


וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים וגו' ים וגו'. (כה י)


ארון


הכיצד לא מנה הרמב"ם את עשיית הארון בתרי"ג המצוות?

היכן גנוז הארון היום?


מצות עשייתו. מצוה מן התורה לעשות ארון, לשום בו את לוחות העדות, שנאמר: וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים (כאן), וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ (להלן פסוק טז). רבים מן הראשונים מוני המצוות לא מנוה למצוה מיוחדת - אם משום שהיא בכלל עשית המקדש, שכל כלי המקדש בכללו (עי' ספר המצוות לרמב"ם עשה כ וחינוך מצוה צה, ועי' קנאת סופרים לסהמ"צ עשה לג); או משום שאינה מצוה הנוהגת לדורות, שלא נצטרך לעולם לעשות ארון שני, שהארון נגנז, ולעתיד ישוב אלינו (מגילת אסתר בסהמ"צ להרמב"ם עשה לג). ואף שלמה, שעשה את כל הכלים מחדש, לא עשה ארון חדש (ילקוט שמעוני פרשת תרומה). אבל הרמב"ן (בסהמ"צ עשה לג ובהוספותיו למניו מצוות עשה) סובר שעשיית הארון נמנית למצוה בפני עצמה. ואף על פי ששאר הכלים, כגון שולחן, מנורה ומזבח אינם מצוות בפני עצמן, הרי זה משום שהם באים להכשר העבודה שנעשית בהם, ונכללים בכלל מצוות העבודות האלו; אבל הארון יצא למצוה בפני עצמה, שהרי אינו בא לשום עבודת המקדש, ואין שום מעשה ממעשי המקדש נעשה בו. ומצוה הנוהגת לדורות היא, שלעתיד כשימצאו הלוחות אם לא יהיה הארון עמהם, או אם ישבר ויפסד, מצוה עלינו לעשות ארון אחר.

מספר הארונות. נחלקו תנאים כמה ארונות היו:

(א) יש סוברים שהיו שני ארונות שהיו מהלכים עם ישראל במדבר - אחד שהיו בו שברי הלוחות, ואחד שהיה בו ספר תורה. זה שהיו בו שברי לוחות היה יוצא עמהם במלחמה, שנאמר: וַאֲרוֹן בְּרִית ה' נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם (במדבר י לג); וזה שספר תורה מונח בו שרוי עמהם במחנה, שנאמר: וַאֲרוֹן בְּרִית ה' וּמֹשֶׁה לֹא מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה (שם יד מד), הרי שהיה הארון שרוי בקרב המחנה (ספרי במדבר י לג; ירושלמי שקלים פ"ו ה"א וסוטה פ"ח ה"ג, ולפי גירסת הגר"א שם: הלוחות - במקום ספר תורה - נתונים לתוכו). זה שהיה יוצא עמהם למלחמה, משה עשה אותו, שנאמר: וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ (דברים י א); ואותו שעשה בצלאל לא היה יוצא עמהם למלחמה, אלא בימי עלי יצא ונענשו עליו ונשבה (רש"י דברים שם).

(ב) ויש חולקים וסוברים שלא היה אלא ארון אחד (רבנן בירושלמי שקלים וסוטה שם; משמעות הסוגיות בגמרא יומא ג ב ושם עב ב), והלוחות ושברי הלוחות היו מונחים בתוכו (בבא בתרא יד א). והארון שעשה משה לא היה אלא לשעה, ונגנז כשעשה בצלאל את השני, או שגם הכתוב וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ מכוון לארון שעשה בצלאל (רמב"ן דברים שם).

ואף הראשונים נחלקו: רש"י (במדבר שם ודברים שם) ותוס' (ערובין שם בשם ר"י) הכריעו כדעת הסוברים שהיו שני ארונות, אבל הרמב"ן והאבן עזרא (דברים שם) סוברים שאין זו אלא דעת יחיד; אבל לדעת חכמים אין שם אלא ארון אחד, והרי לא היה מקום במשכן ובמקדש לשני ארונות.

מקום גניזתו. נחלקו תנאים:

(א) יש סוברים שהארון נגנז במקומו, שנאמר (מלכים א ח ח): וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן הַקֹּדֶשׁ עַל פְּנֵי הַדְּבִיר וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה(ר' יהודה בן לקיש בתוספתא סוטה פי"ג ובבבלי יומא נג ב; עולא בשם רשב"י יומא שם ונד א; רשב"ל בירושלמי שקלים פ"ו ה"א); או שנגנז בלשכת דיר העצים שבמקדש (שקלים פ"ו מ"א; חכמים ביומא שם ובירושלמי שם), וכשבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות (רמב"ם בית הבחירה פ"ד ה"א); ויאשיהו המלך גנזו, שנאמר: וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם הַמְּבִינִים לְכָל יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים לַה' תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אֵין לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף, עַתָּה עִבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל (דברי הימים ב לה ג) - הרי שגנז את הארון (ברייתא יומא נב ב; רבי יהודה בן לקיש בתוספתא שם ובירושלמי שם; רמב"ם בה"ב פ"ד ה"א), שלא אמר לתתו בבית המקדש, שהרי שם היה עומד גם קודם לכן, אלא לגניזה (רש"י יומא שם).

(ב) ויש סוברים שגלה לבבל, שנאמר: וְלִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה שָׁלַח הַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר וַיְבִאֵהוּ בָבֶלָה עִם כְּלֵי חֶמְדַּת בֵּית ה' (דברי הימים ב לו י), ונאמר בנבואת ישעיה לחזקיה: הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָּׂא כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה בָּבֶל לֹא יִוָּתֵר דָּבָר אָמַר ה' (ישעיה לט ו) - אלו עשרת הדברות שבו (ר"א ור"ש תוספתא סוטה שם ובבלי יומא נג ב וירושלמי שקלים שם).

בבית שני לא היה הארון לדברי הכל, והוא אחד מחמשה ההבדלים שבין המקדש הראשון למקדש השני (יומא כא ב). ומכיון שנגנזו הלוחות, לא עשו ארון אחר, שהרי עיקר מצות עשית הארון אינו אלא כדי להניח שם את הלוחות (מנחת חינוך צה).

0 צפיות