.png){kind=logo}
"לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם" (כה, יב)
דרכי שלום
האם מותר לעבור איסור מפני דרכי שלום?
האם יש ענין של דרכי שלום גם כלפי גוים?
דרכי שלום. תקנות מפני דרכי שלום תיקנו חכמים כדי למנוע קטטות ומריבות הבאות מחמת קנאה וכבוד, או מחמת עניני ממונות, או מחמת זלזול במנהגי דרך ארץ וכיוצא בהם.
בממונות. מצודות חיות ועופות ודגים, יש בהן משום גזל מפני דרכי שלום (משנה גיטין נט ב; רמב"ם גזלה פ"ו הי"ב; טור ושולחן ערוך חושן משפט שע ד), שאם נפלו בעלי החיים לתוך המצודה, אף על פי שעדיין לא זכה בהם בעל המצודה, שעוד לא הגיעו לידו, מכל מקום אם בא אחר ונטלם, הרי זה גזל מדבריהם (רש"י שם ע"פ גמרא שם סא א; רמב"ם וטוש"ע שם). ונחלקו תנאים אם מאחר שאינו אלא מפני דרכי שלום כשעבר וגזל אין מוציאים אותו בדיינים (חכמים שם לפי רב חסדא בגמ' שם ורש"י), או שמפני דרכי שלום עשו אותו כקנין גמור ומוציאים בדיינים (ר' יוסי במשנה שם ורש"י ד"ה גזל גמור וגמ' שם סא א). וכן יוני שובך ויוני עליה - שבאים לשם מן ההפקר - יש בהם משום גזל מפני דרכי שלום (תוספתא חולין פ"י וברייתא בבבא מציעא קב א).
מציאה שמצא חרש שוטה או קטן - אף על פי שאינם בני קנין - יש בה איסור גזל משום דרכי שלום (משנה גיטין שם; רמב"ם גזלה פי"ז הי"ב; טוש"ע חושן משפט רע א), שלא יבאו להתקוטט עם החוטפים מהם (עי' ב"מ ח א ורש"י ד"ה דלא ליתי). ואף כאן נחלקו תנאים אם גזל זה יוצא בדיינים.
ביחסי שכנים וחברים. משאילה אשה לחברתה החשודה על השביעית - לשמור פירות שביעית ולהצניעם מזמן הביעור ואילך (רש"י) - נפה וכברה ורחיים ותנור, מפני דרכי שלום (שביעית פ"ה מ"ט ומשנה גיטין סא א; רמב"ם שמיטה פ"ח ה"ז), שאנו תולים שצריכה הנפה לספור בה מעות, והכברה לכבור בה חול, והרחיים לטחון בהם סמנים, והתנור לטמון בו אונין של פשתן (ירושלמי שם), ואף על פי שאין לה תבואה של היתר לתלות בה, ואין דברים אלה תליה גמורה לתלות בהם - שדבר רחוק מאוד שתשאל כלים לדברים אלה (מאירי גיטין שם) - משום דרכי שלום התירו לתלות בהם (תוס' גיטין שם ד"ה משאלת; מאירי שם).
אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ נפה וכברה ובוררת וטוחנת ומרקדת עמה, מפני דרכי שלום (שביעית שם ומשנה גיטין שם; רמב"ם בכורים פ"ח הי"ג), ואף על פי שאסור לסייע בידים לעוברי עברה בשעת העברה, מפני דרכי שלום התירו כאן (גמ' גיטין שם, ועי"ש מחלוקת אביי ורבא אם מדובר בעם הארץ החשוד על המעשרות או לאכול חולין בטומאה).
ביחס לגוי. שואלים בשלום גוים, מפני דרכי שלום (משנה גיטין סא א רמב"ם עבודה זרה פ"י ה"ה), אף על פי שמטיל עליהם שם שמים, ששלום הוא שמו של הקב"ה (רש"י שם).
אין מוחים בידי עניי גוים מליטול לקט שכחה ופאה, מפני דרכי שלום (משנה גיטין נט ב; רמב"ם ע"ז פ"י ה"ה ומתנות עניים פ"א ה"ט; טוש"ע יורה דעה קנא יג). וכן מפרנסים עניי עכו"ם עם עניי ישראל מפני דרכי שלום (תוספתא גיטין פ"ג וברייתא בבלי שם סא א; רמב"ם ע"ז שם ומתנות עניים שם ומלכים פ"י הי"ב; טוש"ע שם יב ורמ"א בשו"ע שם רנא א). מבקרים חולי עכו"ם עם חולי ישראל, מפני דרכי שלום (ברייתא בגיטין שם; רמב"ם אבל פי"ד הי"ב ומלכים שם; טוש"ע יו"ד קנא יב ושלח ט), וקוברים מתי עכו"ם עם מתי ישראל מפני דרכי שלום (תוספתא וברייתא בגמ' שם; רמב"ם אבל ומלכים שם; טוש"ע שם ושסז א), אלא שאין קוברים אותם בקבר ישראל (רש"י גיטין שם; ר"ן שם), ומספידים אותם (תוספתא שם; טוש"ע קנא שם) ומנחמים אבליהם (תוספתא שם; רמב"ם אבל שם; טוש"ע שם ושסז א). וכתב הרמב"ם (מלכים שם) על כל אלה שהרי נאמר: טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו (תהלים קמה ט), ונאמר: דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם (משלי ג יז).
וכתבו הרשב"א והר"ן והריטב"א (גיטין שם) על פי הירושלמי (שם פ"ה ה"ט) שכל הדברים האמורים בפרנסתם וקבורת מתיהם ובקור חוליהם, לאו דווקא כשבאו ביחד עם עניי ישראל וחולי ישראל ומתי ישראל, אלא אפילו כשהם לבדם, ו"עם ישראל" שאמרו, פירשו הרשב"א והריטב"א שהוא במובן כשם, כלומר: כשם שקוברים מתי ישראל, וכן כולם. והפרישה (חו"מ סי' רמט אות ב) פירש שאמרו "עם עניי ישראל" לרבותא, שאפילו אם יש גם עניי ישראל, ועל ידי שיפרנסו עניי הגוים יחסר לעניי ישראל, יפרנסו אותם. וכבר נהגו כן לפרנס עניי עכו"ם אף בלא עניי ישראל (ב"ח יו"ד סי' קנא וט"ז שם ס"ק ט וש"ך ס"ק יט ופרישה שם, אולם עי' בהגהות מרדכי גיטין סי' תסד לדעת רש"י וברדב"ז מתנות עניים פ"א ה"ט לדעת הרמב"ם שפירשו שדווקא כשבאו עם עניי ישראל).[1]
[1] מתוך ע' דרכי שלום, כרך ז, פרקים ג, ד, ה