פרשת ויחי



ארון המת

ע"פ הערך ארון המת בכרך ב


"ויישם בארון במצרים" (נ,כו). בימים קדמונים היו הכל נקברים בארון העשוי מעץ, מאבן, ממתכת או מחרס, ואת הארון היו קוברים בקרקע. אבל כדי שיהיה מגע בין הנפטר לבין העפר, לקיים מה שכתוב "ואל עפר תשוב" (ברא' ג,יט), היו מסירים את הדופן התחתון של הארון, או לפחות מנקבים אותו מלמטה או מהצד.

לנקב זה יש תפקיד נוסף, והוא למנוע את עליית הטומאה עד למרום, שכן אם יש רווח של טפח (10-8 ס"מ) בין המת לבין הדופן העליון של הארון, וכן יש נקב כזה בצד הארון, אזי אין הוא נחשב לארון הסתום מכל צדדיו. שאילו היה כזה היה מטמא סביבו.

כיום אין נוהגים לקבור בארץ בתוך ארון, ומקיימים בכך ביתר שאת את הפסוק "ואל עפר תשוב". אדרבה, היו פוסקים שקראו תיגר על המנהג לקבור אנשים חשובים בארון. אמנם בחוץ לארץ קוברים בארון, וכן נוהגים בחללי צה"ל מטעמים ברורים.

ארון המת אסור בהנאה כמו תכריכיו של המת, ולכן אסור להנות ממנו. משום כך, המוצא נסרים בבית הקברות, לא יזיזם ממקומם, שיש לחוש שמא הם מארון המת שפינוהו.

7 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול