פרשת ויצא


וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים. (כח, כב)


אבן שתיה

מתוך כרך א של האנציקלופדיה התלמודית, ערך אבן שתיה, פרקים א-ב



השם שתיה. אבן השתיה היא אבן יסוד ברצפת המקדש. ל"שתיה" במובן של יסוד נאמרו שלשה טעמים: בחז"ל:

א) האבן הזאת היא יסוד העולם, שממנה הושתת, שנאמר (תהלים נ ב): מציון מכלל יפי אלקים הופיע, כלומר, מציון נברא העולם (תוספתא יומא נד ב; בבלי שם נד ב וירושלמי פ"ה ה"ג)

ב) האבן הזאת שם יעקב אבינו מצבה, שנאמר: (בראשית כח כב): והאבן הזאת אשר שמתי מצבה וגו', והקב"ה טבעה עד עמקי תהומות, ועשה אותו סניף לארץ, לפיכך נקראת אבן השתיה, שמשם הוא טבור הארץ, ומשם נמתח כל הארץ (פרקי דרבי אליעזר פל"ח; מדרש שוחר טוב פצ"א, ועי' זוהר ויחי רלא א ופקודי רכב א).

ג) על שם עבודת הקרבנות, שהיא יסוד העולם, כמו שאמרו במסכת אבות (פ"א מ"ב. פיה"מ לרמב"ם יומא פ"ה מ"ב). על שם אבן השתיה מתיחס בית המקדש, ומשום כך דרשו: כי השתות יהרסון ( תהלים יא ג) על בית המקדש (סנהדרין כו ב).

האבן היתה במקדש מימות הנביאים הראשונים (משנה יומא נג ב), שהם דוד ושמואל (רש"י שם על פי סוטה מח ב). ואף על פי שממנה הושתת העולם, או שבימי יעקב טבעה הקב"ה, לא נתגלתה אלא בימי הנביאים הראשונים(תפארת ישראל למשנה יומא שם וכ"כ החיד"א בס' ככר לאדן לקוטי יומא).

מקומה. מקומה של האבן היא בבית קדש הקדשים (משנה יומא שם ותוספתא שם פ"ב), והארון היה נתון עליה (תוספתא שם; רמב"ם בית הבחירה פ"ד ה"א), אלא שהאבן היתה בולטת מן הארון לצד מזרח (תנחומא פרשת קדושים, ועי' יומא נב ב שהאבן היתה במקום שבין בדי הארון). על המקום שעמד הארון - וממילא על מקום האבן - יש מחלוקת, אם היה באמצע בית קדש הקדשים, או במערבו, או במזרחו. מדת האבן באורך וברוחב לא נתפרשה, אבל גובהה מן הארץ היה שלש אצבעות (משנה ותוספתא יומא שם).

מקומה היום. על מקומה של אבן השתיה בימינו, כתב הרדב"ז (ח"ב סי' תרצא): "שהדבר ברור שתחת הכיפה שם אבן השתיה בלי ספק, הנקרא אצלם אל-סכרא (כוונתו כנראה לכיפה העומדת בימינו במרכזו של הר הבית, ונקראת בערבית "קבת אל-צחרא", היינו כיפת הסלע) וכו', מכל מקום אין ספק כי האבן הזאת אשר תחת הכיפה היא אבן השתיה, אשר עליה היה הארון בבית קדש הקדשים בצד מערב" (וכן דעת רי"ז הורביץ בספרו ירושלים בספרותנו עמ' קצב ועמ' תנח. ועי' קונטרס אבן שתיה או אבן-הטועים, ירושלים תר"ץ, שלדעתו מקום אבן השתיה רחוק מהסלע הנ"ל 87 מטר לצד דרום, והוא מול כותל המערבי שבימינו וממזרחו).

📷העבודה עליה. עבודת הקדש על אבן זו התחילה עוד מימי יעקב אבינו, להסוברים שזוהי האבן שעשה אותה מצבה, ויעקב הכינה לעבודת בית העולמים, שנאמר (בראשית כח כב): והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים, ותירגם יונתן בן עוזיאל: ואבנא הדא דשויתי קמא תהי מסדרא בבי מוקדשא דה' ויהון דריא פלחין עלה לשמא דה'. בבית המקדש כשנכנס כהן גדול ביום הכפורים לבית קדש הקדשים להקטיר קטורת, היה נותן עליה את המחתה: במקדש ראשון בין בדי הארון ובמקדש שני - שלא היה בו ארון - באותו המקום "כבין בדי הארון", כלומר: במקום שהיה בין בדי הארון במקדש ראשון (יומא נב ב ונג)