פרשת וישלח


וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר (לב כה)

רש"י: שכח פכים קטנים וחזר עליהם (חולין צא)

התורה חסה על ממונם של ישראל

מתי אומרים "התורה חסה על ממונם של ישראל", ומתי אומרים "אין עניות במקום עשירות"?

מבוסס על הערכים: התורה חסה על ממונם של ישראל, שבכרך יא של האנציקלופדיה התלמודית; ואין עניות במקום עשירות, שבכרך א של האנציקלופדיה התלמודית.


בשני אופנים השתמשו בכלל שהתורה חסה על ממונם של ישראל:

א) במצוות מסוימות – יש שאמרו חכמים לנהוג בהם חיסכון, כי מצינו שהתורה חסה על ממונם של ישראל, ולפיכך גם הם חסו (עי' רש"י יומא מד ב ד"ה חסה). וכן יש מצוות שמצינו שחסך בהן הכתוב, ופירשו חכמים הטעם כי התורה חסה על ממונם של ישראל.

ב) באיסורים דרבנן – שהקלו בהם לפעמים משום הפסד ממון – הטעם הוא שהתורה חסה על ממונם של ישראל.

יסוד זה שהתורה חסה על ממונם של ישראל נלמד ממה שנאמר בנגעי בתים: וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַנֶּגַע וְלֹא יִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת (ויקרא יד לו), ואמרו: וכי מה מיטמא לו? אם תאמר כלי עציו ובגדיו ומתכותיו, מטבילם והם טהורים; על מה חסה תורה? על כלי חרסו ועל פכו – שאין להם טהרה אלא שבירה (רש"י ראש השנה כז א). אם כך חסה התורה על ממונו הבזוי, קל וחומר על ממונו החביב; אם כך על ממונו, קל וחומר על נפש בניו ובנותיו; אם כך עלך רשע – שהנגעים באים על לשון הרע, קל וחומר על צדיק (תורת כהנים מצורע פר' ה ונגעים פי"ב מ"ה, ועי' רש"י ר"ה שם שמכאן המקור שהתורה חסה וכו'). ויש שלמדוהו ממה שנאמר: וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם (במדבר כ ח) – מכאן רמז שהתורה חסה על ממונם של ישראל (מנחות עו ב; במדבר רבה פי"ט ה).