פרשת חיי שרה


וַיְבָרֲכוּ אֶת רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו. (כד,ס)

ברכת ארוסין

האם שליח המקדש אשה עבור משלחו גם כן מברך?

מדוע לא מברך החתן בעצמו?

מבוסס על הערך ברכת ארוסין, שבאנציקלופדיה התלמודית כרך ד


מקורה ודיניה: כל המקדש אשה צריך לברך ברכת ארוסין (כתובות ז ב; רמב"ם אישות פ"ג הכ"ג; טור ושולחן ערוך אבן העזר לד א). ויש סמך לברכה זו מן הכתוב: וַיְבָרֲכוּ אֶת רִבְקָה, וברכה זו היתה ברכת ארוסין (תוס' כתובות שם ע"פ מס' כלה פ"א. אולם בפרקי דרבי אליעזר פט"ז שמשמע שהיתה ברכת נשואין, ועי"ש בפירוש הרד"ל). ואין לימוד זה אלא אסמכתא בעלמא, שפשוטו של מקרא אינו בברכת ארוסין (תוס' שם). אולם הב"ח (סי' לד) כתב שלימוד גמור הוא.

גדרה. בגדרה של ברכה זו נחלקו ראשונים: רב סעדיה גאון (בסדורו עמ' צו) והרמב"ם (שם) סוברים שזוהי ברכת המצוות, כדרך שמברכים על כל המצוות. אבל הרא"ש (כתובות פ"א סי' יב) והריטב"א (מובא בשטמ"ק שם) סוברים שאין זו ברכת המצוות מכמה טעמים:

(א) שאין עשייתה גמר מצותה, שקיום המצוה הוא פריה ורביה ועדיין היא אסורה לו עד שתיכנס לחופה.

(ב) שאילו היתה ברכת המצוות היו מתקנים לומר: אשר קדשנו במצותיו וצונו לקדש את האשה, או: על הקדושין.

(ג) שמצות פריה ורביה אפשר לקיים על ידי פילגש שלא בקדושין.

(ד) שאף הנושא זקנה ועקרה ואילונית וכן סריס שנשא, שאין בהם משום קיום מצות פריה ורביה מברכים ברכת ארוסין.

אלא זוהי ברכת הודאה ושבח להקב"ה שקד