פרשת חיי שרה



אנינות


קודם לקבורה נחשב האבל לאונן, והוא פטור מקריאת שמע, מתפילה, מתפילין ומכל מצוות העשה שבתורה. אבל אין הוא רשאי לעבור על מצוות לא תעשה. נחלקו אחרונים אם באותה עת הוא פטור ממצוות לא תעשה שיש בהם קום עשה, כגון: האם הוא פטור מלבער חמץ בערב פסח. ביעור זה הוא פעולה אקטיבית, אך הוא נעשה כדי לא לעבור על בל יראה ובל ימצא (מצות לא-תעשה).

האם רשאי האונן להחמיר על עצמו ולקיים מצוות שהוא פטור מהן? הדבר תלוי בטעם הפטור שלו. אם זה משום כבודו של המת, להראות שבעת כזאת שום דבר אחר אינו חשוב בעיניו, הרי שגם אם ירצה האונן, לא יהיה רשאי. אם הטעם הוא כדי שיהיה הקרוב פנוי להתעסק בקבורה, הרי שהוא יהיה רשאי לקיים את המצוות שהוא פטור מהן, רק אם דאג שיהיה מישהו אחר (חברא קדישא) שתתעסק בקבורת הנפטר במקומו. ואם זה משום שהעוסק במצוה פטור מן המצוה, כיון שמחשבתו טרודה כעת בקיום מצוה אחרת, ממילא אם ירצה בכך, ויכול לשער בעצמו שטירדתו לא תפריע לו בקיום מצוות אחרות – רשאי הוא.

כשהיה אברהם אבינו באותו מצב, אונן קודם לקבורתה של שרה, דאג לא רק לקבורתה (רכישת מערת המכפלה), אלא גם ליישובה של ארץ ישראל (רכישת השדה, אשר בה המערה). שמא ניתן להכריע מכאן שהאונן רשאי לקיים מצוות מרצונו.

ע"פ הערך אנינות (כרך ב)

13 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול