פרשת מצורע

וְהַבֶּגֶד כִּי יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת בְּבֶגֶד צֶמֶר אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים. (יג מז)

בגד

בגד. מה שראוי ללבישה באדם בבגד שלם או בחלק ממנו.

הפרקים: א. מהותו; ב. שעורו; ג. ביטולו

כרך ב עמודים שכה-שכז


האם בגד עשוי כותנה חייב בציצית מן התורה?

מהו השיעור המינימלי של הסודר שעושים בו קנין?

מהותו של בגד. כל בגד האמור בתורה סתם אינו אלא של צמר או של פשתים. הואיל ונאמרו בתורה בגדים סתם - בלי לפרט ממה נעשו - ופרט לך הכתוב באחד מהם צמר ופשתים, שנאמר בנגעים: וְהַבֶּגֶד כִּי יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת בְּבֶגֶד צֶמֶר אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים (כאן), הרי זה בנין אב לכל הבגדים שנאמרו בתורה סתם (תנא דבי רבי ישמעאל שבת כו ב ורש"י; רמב"ם ציצית פ"ג ה"ב). ולכן הבגד האמור בטומאת שרצים: אוֹ בֶּגֶד אוֹ עוֹר (ויקרא יא לב), ובטומאת מת: וְכָל בֶּגֶד וְכָל כְּלִי עוֹר (במדבר לא כ), אין מטמא אלא בגד של צמר או של פשתים (רש"י שבת שם ד"ה הואיל לדעת אביי שם). ואפילו החולקים וסוברים שבשאר הטומאות, מלבד נגעים, אף שאר בגדים מטמאים, כגון צמר גמלים וארנבים ונוצה של עזים ומשי וכיוצא (תנא דבי ר' ישמעאל שבת כז א, ועי"ש דעות האמוראים אם חולק על התנא דבי ר' ישמעאל הראשון), הרי זה לפי שלמדו מריבוי מיוחד שנאמר בשרצים: אוֹ בֶּגֶד, ו"או" בא לרבות שאר בגדים (שבת שם); אבל משמעות של "בגד" האמור שם, הוא צמר ופשתים, ושאר המינים נתרבו מ"או" (תוס' יומא עא ב ד"ה ואימא ומנחות לט ב ד"ה אף). וכן בדם חטאת שניתז על הבגד, הוצרכו לריבוי מיוחד ללמד שאף אם ניתז על שאר מיני בגדים טעון כיבוס (זבחים צד א), לפי שלולא זה הכתוב: וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ עַל הַבֶּגֶד (ויקרא ו כ), היינו מפרשים דווקא בגד של צמר או של פשתים, שהם סתם בגד שבתורה (רש"י זבחים צג ב ד"ה אין לי ותוס' שם ד"ה מנין).

בגד החייב בציצית. אף בגד האמור בציצית: עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם (במדבר טו לח), לדעת רב נחמן בר יצחק (שבת שם) הוא בכלל מה שלמדו מנגעים, שבגד סתם אינו אלא של צמר או של פשתים, ולכן אין שאר בגדים חייבים מן התורה בציצית. אבל רבא (שם) סובר שאין למדים מנגעים, ו"בגדיהם" האמור בציצית כולל בגדים מכל המינים, שנאמר: צִיצִת הַכָּנָף (במדבר שם) - ללמד שהציצית תהא מאותו המין של הכנף; שאם הבגד של משי, אף הציצית של משי וכיוצא.

ואף להלכה נחלקו הראשונים: הרמב"ם (ציצית פ"ג ה"א וה"ב) והשולחן ערוך (אורח חיים ט א) פסקו שאין חייבים בציצית מן התורה, אלא בגד של צמר או של פשתים, שבגד סתם הוא צמר או פשתים. והתוספות (מנחות לט ב ד"ה אף) בשם רש"י ורבנו תם, והכסף משנה (שם) בדעת הראב"ד, והרמ"א (בשו"ע שם בשם יש אומרים) פסקו שכל הבגדים חייבים בציצית מן התורה, שסתם בגד כל מיני בגדים במשמע (ארצות החיים ט א).

שיעורו. שלש אצבעות על שלש אצבעות מבגד נתרבה לקבלת טומאה מהטומאות שנאמר בהן בגד (כלים פכ"ז מ"ב; רמב"ם כלים פכ"ב ה"א), שנאמר בנגעים: וְְהַבֶּגֶד (כאן), לרבות אפילו שלש על שלש, שראוי לעניים להשתמש בו (שבת כו ב), לתופרו לטלאי בבגדו (רש"י שבת כט א ד"ה חוץ); אבל פחות משיעור זה אינו בכלל בגד (רש"י בבא מציעא ז א ד"ה כמאן), שאין לו חשיבות של תשמיש בגד (עי' שו"ת דבר אברהם ח"א סי' ב בהגהה). ואין הבדל בין בגדי עניים לבגדי עשירים, שכיון ששלש על שלש ראוי לעני, הרי הוא בגד לקבלת טומאה אף בעשיר (תוס' שבת מז א וערובין כט ב; ר"ש כלים פכ"ח מ"ח). אולם לדעת רש"י (שבת שם וערובין שם) דווקא בגדי עניים מקבלים טומאה בשלש על שלש, אבל בגדי עשירים אינם מטמאים אלא בשלשה טפחים על שלשה טפחים.

כשם ששלש על שלש אצבעות הוא שיעור בגד לטומאה, כך יש עליו תורת בגד לענין היתר טלטול בשבת, ופחות משיעור זה אינו בכלל בגד, ואסור בטלטול משום מוקצה (שבת קכה א). וכן לענין קנין סודר - כיון שתפס המקנה שלש על שלש אצבעות מסודרו של הקונה, הרי זה בכלל שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ (רות ד ז), שבשיעור זה הוא בכלל כלי כמו נעל. אבל פחות משיעור זה אינו בכלל בגד, כשם שאינו בכלל בגד לטומאה (בבא מציעא ז א ורש"י ד"ה דכמאן). ובכל אלה אין הבדל בין צמר ופשתים לשאר מינים, שבכולם השיעור שלש על שלש אצבעות (שו"ת באר יצחק חלק חושן משפט סי' ה).

בגד לחיובו בציצית יש לו שיעור אחר, שאינו תלוי בגדר בגד עצמו, אלא בתנאי האמור בציצית (דברים כב יב): אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ (עי' מנחות מא א).

0 צפיות