פרשת צו


וְכָל דָּם לֹא תֹאכְלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לָעוֹף וְלַבְּהֵמָה. (ז, כו)


איסור אכילת דם

דם שיוצא מבין השניים או מטפטף מן האצבע - האם מותר למוצצו?

מוצרים העשויים מדם לאחר עיבודו - האם מותרים באכילה?


על פי הערך: דם, שבאנציקלופדיה התלמודית כרך ז


איסורו וחיובו. בהרבה מקומות הזהירה התורה על הדם וְכָל דָּם לֹא תֹאכְלוּ (ויקרא ג יז; וכאן), ועוד (ויקרא יז יב; שם יד; דברים יב טז; שם כג-כד). במנין המצוות לא נמנו אלא בלאו אחד, אף על פי שנכפלה האזהרה כמה פעמים (ספר המצוות לא תעשה קפד; סמ"ג לאוין קלז; החינוך מצוה קמח), לפי שלא נאמרו כל חמשה הלאוין אלא לאסור אותו בכל האופנים: אחד לדם חולין, ואחד לדם קדשים, ואחד לדם כסוי, ואחד לדם האברים, ואחד לדם התמצית (רבא בכריתות ד ב).

האוכל כזית מן הדם במזיד, חייב כרת (משנה כריתות ב א; רמב"ם מאכלות אסורות פ"ו ה"א), שנאמר: כָּל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל כָּל דָּם וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ (ויקרא ז כז). ואינו חייב כרת אלא על דם שהנפש יוצאת בו, שנאמר בחיוב כרת: כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא כָּל אֹכְלָיו יִכָּרֵת (ויקרא יז יד), פרט לדם התמצית - שהדם מתמצה ונסחט ושותת (הרע"ב כריתות פ"ה מ"א), והוא דם שיוצא לאחר מיתה (תוס' חולין לו א סוף ד"ה ודם; חידושי הר"ן חולין לו א) או קרוב למיתה (עי' פירוש המשנה לרמב"ם כריתות פ"ה מ"א) - שאין חייבים עליו (משנה כריתות כ ב ורש"י שם). וכן אין חייב כרת על דם האברים, כגון דם הטחול ודם הכליות וכיוצא, שאין הנפש יוצאת בו, ואינו עובר עליהם אלא בלאו (משנה שם כ ב ותוספתא שם פ"ב ובגמרא כא ב וכב א; רמב"ם סנהדרין פי"ט ה"ד; טוש"ע יורה דעה סז א).

בעלי החיים. אין חייבים משום דם אלא על דם בהמה חיה ועוף, בין טמאים ובין טהורים (משנה כריתות כ ב; רמב"ם מאכלות אסורות פ"ו ה"א), שנאמר: וְכָל דָּם לֹא תֹאכְלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לָעוֹף וְלַבְּהֵמָה (ויקרא ז כו), וחיה בכלל בהמה (רמב"ם שם). אבל דם אדם, דם שרצים, דם דגים ודם חגבים - אין חייבים עליהם מן התורה (ברייתא כריתות שם; רמב"ם שם). בתנא דבי אליהו אמרו, שדם אדם אסור מן התורה (תנד"א רבא פט&quo