פרשת קדושים


דרכי האמורי

החשש מפני "חתול שחור" - האם הוא אסור משום "דרכי האמורי"?

מדוע אין (ואולי יש?) במנהג הכפרות משום "דרכי האמורי"?

על פי הערך: דרכי האמורי, שבאנציקלופדיה התלמודית כרך ז


גדרם ומהותם. דרכי האמורי הם מחוקות עובדי הכוכבים, שאין בהם משום עבודה זרה (תוס' סנהדרין נב ב ד"ה אלא ועבודה זרה יא א ד"ה ואי), אבל נהגו לעשותם לשם תורת הבל ושטות שלהם (תוס' ע"ז שם). ואיסורם הוא משום וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ (כאן. תורת כהנים שם בשם רבי מאיר ורש"י שבת סז א במשנה), או משום וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם (שמות כג כד. רש"י ע"ז שם ד"ה ולא וחולין עז א במשנה).

מהדברים האסורים משום חקות הגוים ישנם שהוגדרו ביחוד בשם דרכי האמורי, והם מיני ניחושים (רש"י שבת שם ד"ה דרכי וחולין שם ד"ה דרכי; ר"ן חולין שם, ועוד), ודברים שאינם מתחייבים מהעיון הטבעי; והם סעיפים ממעשה הכישוף (מורה נבוכים ח"ג פל"ז), ואין להם מבוא בדרכי הטבע, ולא נתאמתו בנסיון (חידושי הר"ן סנהדרין נב ב), ומעשה תהו המה ואין בהם תועלת (ר"ן חולין עז ב), והם דברים משונים ותמוהים. ועל כן נקראו חוקות, כחוק שאין לו טעם לדבר (מהרי"ק שרש פח). בכולם יש סרך עבודה זרה (ר"ן ע"ז יא א), שהם מושכים למעשה כשפים, אשר הם נמשכים לענייני הכוכבים, ויתגלגל הענין להגדיל הכוכבים ולעבדם ולרוממם (מו"נ שם). דעת היראים (השלם סי' שיג) שאין לנו בדרכי האמורי אלא אלה שמנו חכמים (בתוספתא שבת פ"ז ופ"ח), ואין להוסיף עליהם, שאינם מסברא אלא מן הקבלה. אבל המהרי"ק (שם) והרמ"א (בשולחן ערוך יורה דעה קעח א) סוברים שכל מה שנהגו העכו"ם למנהג ולחוק ואין טעם לדבר, יש לחוש בו משום דרכי האמורי, ושיש בו שמץ עבודה זרה מאבותיהם.

מנהג כפרות. הרשב"א (סי' שצה) והארחות חיים (דין ערב יום הכפורים) בשם הרמב"ן כתבו על המנהג לעשות כפרות בערב יום הכפורים, שהוא אסור משום דרכי האמורי. וכן כתב השולחן ערוך (אורח חיים תרה א) שיש לבטל המנהג. אבל הגאונים כתבו מנהג זה (תשובות הגאונים שערי תשובה סי' רצט בשם רב ששנא גאון; תורתן של ראשונים ח"א עמ' 50 בשם רב נטרונאי, ועי' אוצר הגאונים יומא עמ' 64-62), וכן רבים מן הראשונים והאחרונים; וכן נוהגים מנהג כפרות בכל מקום (עי' רא"ש יומא סי' כג ושבלי הלקט השלם סי' קפג ומחזור ויטרי עמ' 373 ועוד). וכן כתב הרמ"א (בשו"ע שם) שמנהג ותיקין הוא, ואין לשנות.